מלבי"ם על שמות טו:ז

וברוב גאונך תהרוס קמיך. הקמים הם הקמים למלחמה, ומחנה הערוכה בקשר אמיץ למלחמה תצויר כבנין שהאבנים מתלכדים ומחוברים, ואם תתפרד המחנה בשיגפו ויתחילו לנוס, יומלץ שנהרס הבנין, וז"ש תהרוס קמיך, וזה היה בעת שאמר מצרים אנוסה מפני ישראל אז נהרס בנין החיל וקשורם, ובזה הלא כבר נפלו ולא קמו להלחם עם ב"י, אבל באשר אז נתעורר עליהם חרון אף ה' על כל הרעות אשר עשו לישראל שהשליכו את בניהם ליאור וכדומה, שע"א תשלח חרונך, וע"כ לא היה די בהיחוס הזה לבד רק תאכלמו כקש, היה החרון כאש ומצרים לקש, ודלקה בם אש חרון ה' ואכלום: