מלבי"ם על שמות י:טו

ויעל. תחלה עלה על כל ארץ מצרים ועמד באויר השמים, ואח"כ וינח בכל גבול מצרים, ירד מן האויר למטה ונח על אדמתם, ומפרש דבריו נגד מ"ש ויעל הארבה מפרש ויכם את עין כל הארץ, כי בעמדו בגובה האויר זה ע"ג זה כמה אמות האפיל בפני השמש ומנע נצוצי השמש ותחשך הארץ, ונגד מ"ש וינח בכל גבול מצרים מפרש ויאכל את כל עשב הארץ, הם החטה והכוסמת, ואת כל פרי העץ ר"ל העץ שהותיר. הברד [שלא בכונה שלא נשבר מן הברד] ונשא פרי אכל את פריו, ולא נותר כל ירק, אח"כ אכל כל שרשי העשבים והקליפות של האילנות, כמ"ש חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה (יואל א׳:ז׳), שבזה נתקיים מ"ש ואכל את כל העץ הצומח שהארבה אינו אוכל העץ עצמו רק הירוק והקליפה הלחה שעליו ועי"כ נשחת כל העץ: