מלבי"ם על דברים כג:י

[קיט] כי תצא מחנה תיבת מחנה מיותר ודריש בספרי שר"ל שתצא בסדרים ובעם רב שנקרא מחנה ולא תסמוך על הנס לילך בלא סדרים ובעם מועט:

על אויביך משמע שאם העם או העיר אינם אויביך לא תלך כלל. ואף שכבר נאמר כי תצא למלחמה על אויביך. אבל משם לא נלמוד רק שאם אינם אויבים לא יצא נגדם למלחמה. אבל להכריחם שיהיו למס מותר כאשר מותר לעשות לאויב אף שענה לשלום. לכן בא הכתוב להוסיף שלא לצאת כלל נגד מי שאינו אויב:

ונשמרת מכל דבר רע ז"ל הרמב"ן ז"ל והנכון בעיני בענין המצוה הזאת, כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו, והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה כי יאכלו כל תועבה ויגזלו ויחמסו. ולא יתבוששו בנאוף וכל נבלה, הישר בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב. וע"כ הזהיר בו הכתוב ונשמרת מכל דבר רע. וע"ד הפשט הוא אזהרת כל דבר הנאסר. ובספרי שומע אני בטומאות כו' אף כל מעשה שגלו עליו כנענים ומסלק את השכינה. כשהוא אומר דבר אף על לשון הרע. ע"כ. וגם זה מן הטעם שפירשנו כי מלבד האזהרות שבאו באלה העבירות החמורות יוסיף לאו במחנה שישמרו שם מכל אלו העבירות שלא תסתלק השכינה אשר היא שם, כאשר אמר כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך, והנה העושה העבירות הגדולות במחנה. כאותם שכתוב בהם שמו שקוציהם בבית אשר נקרא שמי עליו לטמאו. ועוד שלא יגברו האויבים עלינו אם נעשה כמעשים הגורמים להם שיגלו מפנינו, וזהו ולתת אויביך לפניך. והוסיפו בו לה"ר כדי שלא ירבו ביניהם מחלוקת ויכו בם מכה רבה מאד יותר מן האויבים: