מלבי"ם באור המילות על תהילים נז

בך, בצל כנפיך. חסיון הנפש הרוחנית מיחס אל ה' בעצמו, וחסיון הגוף אל צל כנפיו, כפי מדרגתם, וכבר התבאר שמלת נפשי יבא ברוב פעמים על נפש הרוחנית:

גמר, הוא סוף המעשה (כנ"ל ז'), והוא המסובבים האחרונים:

סלה. מלת הפסק בתוך הפסוק מורה שהוא מאמר מוסגר (כנ"ל נ"ה כ'):

להטים. (בתוך) לוהטים, והוא ענין שרפה:

כפף. בא בל"ז כמו אחד נפש:

אודך בעמים, אזמרך בלאומים. ההבדל בין עמים ובין לאומים, שלאומים הם האומות שיש להם דת (כנ"ל ב' א'), והזמר מובדל מן ההודאה, שההודאה הוא מצד הטובה והזמר הוא השבח מצד עצמו, והעמים לא יכירו תהלותיו רק מצד הטובות שישיגו ממנו וע"י ההודאה, אבל הלאומים בעלי הדת יכירו תהלותיו בעצמו וביניהם יזמר לה':

מעל שמים עד שחקים, חסדך אמתך. התבאר למעלה (סי' לו):