מלבי"ם באור המילות על תהילים נה

תפלתי, תחנתי. עי' למעלה ו':

האזינה, הקשיבה. הקשבה היא מרחוק וכמ"ש ישעיה (א' י'):

אריד, ענין יללה, זכר עניי ומרודי, ושיח הוא הדבור הנפלט מתוך צער, או שיח הנפש שלא בכונה כמשיח אל עצמו:

עקת. עי' פי' עמוס (ב' י"ג):

פלצות. עי' ישעיה כ"א:

רוח סעה. י"מ כמו נוסעה, בחסרון הנו"ן כמו ורוח נסע מאת ה':

תוך ומרמה, עי' הבדלם (ירמיה ט' ה'):

אויב, משנאי. השונא קל מאויב כנ"ל (י"ח י"ח), ומוסיף שגם לא משנאי היה, כי אחיתופל היה אוהבי ויועצי יודע כל סודותי, ואבשלום הגם שהיה שונא לו לא היה אויב שידרוש רעתו כי היה בנו:

כערכי. ענין השווי והדימוי:

ומיודעי, שהודעתי לו סודותי:

ברגש. בעת רגש ומרד, כמו למה רגשו גוים:

ישיא. שרשו נשה, המות יתבע חובו מהם:

במגורם, בדירתם:

מקרב לי. מגשת אלי אשר אין חליפות למו:

ברבים, ישמע קולי ברבים אשר היו עמדי, והב' כמלת עם, שהתפללתי עם רבים:

סלה. מלת זאת מורה על ההפסק, וכשבא באמצע הפסוק יורה על מאמר מוסגר, שדינו שיבא בסופו סימן הפסק, עי' דוגמתו חבקוק (ג' ט') ולקמן (נ"ז ד'):

חליפות, החיים האחרים הנצחיים חלופי החיים האלה, וכן עד בא חליפתי (איוב י״ד:י״ד):

פיו. דברי פיו:

פתיחות, כפשוטו שהדבר אינו נעלם ונסתר, כי נפתחה כונתו ונגלה לכל: