מלבי"ם באור המילות על תהילים לה

מגן וצנה. מגן בפני קשת, וצנה בפני חרב:

וסגור, לפניהם הדרך:

יבשו ויכלמו. הבושה הוא מעצמו והכלימה הוא מאחרים, ויסוגו אחור הוא מעצמו והוא יותר מבושה.

ויחפרו. מאחרים והוא יותר מכלימה, ומוסיף גם כן לא לבד מבקשי נפשי גם חושבי רעתי, ומוסיף והולך גם יסוגו ויחפרו אף חושבי רעתי:

תגיל תשיש. השישה הם הסימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה, והגילה היא בלב אשמח בלבי בה', ובגלוי אשיש בישועתו, ועיין לקמן (נ"א י'):

על חיקי. במצפוני, כמו כעס בחיק כסילים ינוח, בחיק יוטל את הגורל:

תשוב. רצונו לומר שאתפלל פעם אחר פעם:

בצלעי. מענין צולע על ירכו, או שאשכב על צלעי וצדי מפני החולשה:

נכים. כמו נכה רוח, עושים את עצמם כנכאים:

לעגי מעוג. מענין לעג, ונפל הלמ"ד כמו בשורש לקח לתע:

משאיהם. מהמייתם:

ויחידתי. כשאני יחיד ומתבודד:

איובי שונאי. הבדלם למעלה (י"ח י"ח):

רגעי ארץ. נוחי ארץ, (מלשון מרגוע) שהם המתים:

העירה והקיצה. יוצא, העירה את המתים וכבר התבאר (חבקוק ב׳:י״ט), שיקיצה הוא מוסיף על העירה:

למשפטי, לריבי. משפט הוא גמר המשפט להוציא משפטי, וריב נגד העדי שקר עי' ישעיה (ג' י"ג):

יבשו, יחפרו, כלימה. התבאר בפסוק ד', ורצונו לומר יבושו מעצמם, ויחפרו מאחרים והמגדילים בושה וכלימה עלי, ילבשו הם לבוש הבושה והכלימה: