מלבי"ם באור המילות על תהילים כז

אירא, אפחד. היראה הוא מפני דבר ידוע, והפחד הוא מפני דבר בלתי ידוע ומקורו בעצם המפחד (ישעיה נ"א י"ג, מיכה ז' י"ז, איוב ג' כ"ד, ובכ"מ):

בקרב. שיתקרבו זה לזה לדבר בסתר, כמו קבצו רודפי זמה.

ועלי. בעבורי, וההבדל בין צר ואויב התבאר לקמן (פ"ט כ"ג):

בזאת, במה שיפרש כי יצפנני בסוכה:

שאלתי אבקש. הבקשה היא מה שחפץ בלבו, מבקשי ה', בקשו צדק, בקש קהלת למצוא דברי חפץ, עיין מה שפירשתי בפירושי מגלת אסתר על מה שאלתך ומה בקשתך:

בבית ה', בהיכלו. ההיכל פנימי מן הבית (כנ"ל ה' ח'):

ולבקר. מענין דרישה, או רצונו לומר בכל בקר:

יצפנני בסוכה, יסתירני בסתר אהלו. הצפון הוא שלא תראהו העין לפי שעה הפך של צפה (עי' יהושע ב'), והסתר הוא הנסתר לגמרי, וכן האהל הוא יותר מן הסוכה ומוסיף והולך:

זבחי תרועה. זבחים מורים על תרועת מלחמה, וכן זבחי צדק (כנ"ל ד'):

אשירה ואזמרה. עי' הבדלם (שופטים ה׳:ג׳):

לך אמר לבי. ציין שלבו דבר אל ה' ואמר לו מה שמבקש:

בקשו פני. שדבר אל פניו (הפנים מצייר פנית האדם וכוונתו העקרית), ואמר להם אתם פני, בקשו פני ה':

אל תטשני ואל תעזבני. הנטישה היא יותר מן העזיבה (עי' מ"א ח', ירמיה י"ב ז', ולקמן צ"ד י"ד), ומוסיף גם אל תעזבני:

דרכך, בארח. הבדלם למעלה (כ"ה ד'):

ויפח. הוגה ומצפצף:

קוה. ציווי, ויש לפרש לולי האמנתי ואמרתי לנפשי קוה אל ה'.

חזק ויאמץ. האימוץ הוא התמדת החוזק ובא ביחוד על אימוץ הלב כמו שפירשתי בכ"מ: