מלבי"ם באור המילות על תהילים קמ

אדם רע, איש חמסים. רע בלב הוא מצד השכל האנושי שיתיחס אל האדם, והחמס מיוחס אל נפש הבהמית:

פח, רשת. הרשת היא סביב הפח, עיין הושע (ה' ב'): ומעגל הוא הדרך הסבובי בכ"מ, עי' ישעיה (כ"ו) והמוקש נמצא בהפח להמית הבע"ח הנצוד בפח:

ימוטו. מוסב על שפתימו:

ויפילם. מוסב על העמל:

במהמרות. שוחות עמוקות, ובדברי חז"ל בראשונה היו קוברים אותו במהמורות:

איש חמס רע. מציין הרע כעצם מופשט שהוא איש חמס, והוא יצודנו מן ההר לדחפו משם:

דין עני, משפט אביונים. המשפט הוא בדבר מבואר, והדין הוא בדבר שיש בו טענות ומענות, והאביון אין לו דבר לדון עליו רק אם יעשה לו רעה בגופו, כמ"ש עושקות דלים הרוצצות אביונים (עמוס ד׳:א׳) כמש"ש, וזה קרוי משפט שהוא דבר מבואר:

צדיקים, ישרים. ע"ל סוף סי' ל"ג: