מלבי"ם באור המילות על תהילים יב:ו

עניים, אביונים. הבדלם נודע שהאביון אין לו מאומה.

יאמר, יפיח. פיח הבא על הדבור מורה על דבור בלחש, הפח בחורים (ישעיהו מ״ב:כ״ב) ויפח לקץ (חבקוק ב׳:ג׳) שזה ידבר אל עצמו, ודבור הנקמה יאמר בגלוי:

בעליל לארץ. המתכיות היקרים היו צורפים באדמה שהיתה מסוגלת לזה, כמ"ש (מלכים א' ז' מ"ו) בככר הירדן יצקם במעבה האדמה כמש"ש, ומקום הצירוף נקרא עליל:

צרוף, מזוקק. הזיקוק הוא אחר הצירוף (מלאכי ג' ג'):