מלבי"ם באור המילות על ירמיהו יז:ו

ערער. מענין ערירי, אילן העומד ערירי ובלתי מוליד בדומה :

חררים. שם התואר, עצים או קוצים חררים ויבשים, מענין ותוכו נחר (יחזקאל ט״ו:ד׳), ופעל שכן בא על שכונת השכנים, כמו שכנתי עם אהלי קדר, ולקח הוא ושכנו :