מלבי"ם באור המילות על הושע יב

כחש, מרמה. סתם שם כחש על הכפירה בה'. ומרמה. בין אדם לחברו:

רד. כמו רודה בה"א מענין ממשלה, וי"ל ששרשו רדד מענין חיבור כמו וירד על הכרובים (מ"א ו' ל"ב) :

וריב לה' עם יהודה. אאל"פ כפי' המפרש שה' רב עם יהודה, שהלא יהודה רד עם אל, רק פי' אפרים יש לו ריב עם יהודה לה', היינו בשביל ה', שזה גדר ריב הנקשר בלמ"ד (כנ"ל ב' ד') :

ולפקד כדרכיו, כמעלליו ישיב. התבאר למעלה (ד' ט') :

ידבר עמנו. לדעת המפרש בא עמנו תחת עמו שלא כמשפט:

אלהי הצבאות, כבר באר הראב"ע שעקר שם צבאות הונח על צבא מעלה:

ה' זכרו. התבאר אצלי שיש הבדל בין שם, וזכר השם הוא השם העצמי, והזכר הוא השם שברא ע"י מעשיו כמ"ש זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור, ור"ל שגם הנהגתו הפרטית הוא ע"י שם הויה שמורה על עצמו בבלתי אמצעי:

באלהיך. בעזרת אלהיך תשוב למדרגתך, או מענין השקטה, כמו בשובה ונחת תושעון:

עון אשר חטא. העון הוא העוות המחשביי והמוסר, והחטא היא הפעולה הבלתי ראויה, ר"ל גם שיהיה עון כפי התורה אינו חטא ופעולה רעה מצד עצמו באשר שבא דרך יגיעה:

חזון, אדמה. החזון הוא מה שיראה הנביא במחזה הנבואיי והתבאר (ישעיה ל') , והדמיון, הוא מה שיראה הנביא תמונות שיהיו לדמיון אל נבואתו, כמו מקל שקד, סיר נפוח, כלוב קיץ. והדבור הוא דבר ה' אליו בעת החזון:

שוא, הוא דבר שאינו מועיל ובלתי מתקיים, הנביאים היו שוא ולריק:

ויברח יעקב. פרט בזה שם יעקב, שברח ע"י העקב שעקב את אחיו:

באשה, ובאשה. כבר יסדתי באילת השחר (כלל קל"ח) שהשם הנכפל אינו השם הראשון:

תמרורים. כעס רע ומר:

יטוש. מענין ויטוש על מחנה שיניח דמיו עליו, ושם אדוניו הוא נושא המאמר כולו: