מלבי"ם באור המילות על יחזקאל מו

על מזוזת. אצל המזוזה :

תמימים. כמו תמים ויש בזה דרוש לחז"ל :

בבואם יבוא ובצאתם יצאו. הדין הוא שהנשיא נכנס ראשן ויוצא אחרון, ולכן על הביאה שהיא העקר והראשון אמר יבא בלשון יחיד, כפי הכלל שיסדתי בחבורי התו"ה (ויקרא סי' ר"ן), ובהיציאה שאינו יוצא ראשון ואינו עקר אמר יצאו בלשון רבים :

בחגים ובמועדים. עי' למעלה (מ"ה י"ז) :

לרס. לזלף על הסולת, מענין רסיסי לילה, שהם טפים נוטפים ונוזלים, ותרגום כרביבים עלי עשב כרסיסי מלקושא :

ושבת. התי"ו במקום ה"א ושבה :

אך נחלתו. (נחלת) בניו, ואמר אך להוציא שלא יקח נחלת העם, כמ"ש בפסוק שאח"ז :

הלשכות הקדש. כמו הארון הברית, הלשכות לשכות הקדש :

חצרות קטרות. החצר הוא מה שא"ל תקרה, והם קטורות שניכר עליהם רושם הקיטור והעשן, שהושחרו ע"י הקיטור :

מהוקצעות. בנין הפעל מן ואת הבית יקציע, שהוקלף הסיד מעליהם ע"י העשן והאש הבוער שם תמיד :

וטור. שורה של אבנים שעליהם שפיתת קדרות :