מלבי"ם באור המילות על עמוס ב

שופט, הוא השופט הכללי שהוא המלך שלהם, עי' (ישעיה ג' ב') , ועז"א וכל שריו אהרג עמו עם השופט:

השואפים. התאוה היתרה לבלוע איזה דבר, והוא מושאל מן שאיפת האויר שבו תלוי חייו, וב' בראש, הוא ב' המחיר שעם מה שיסירו ראש הדלים יקחו עפר ארצו:

יטו. מענין הסבה, ונמצא הרבה בלשון המשנה:

מבניכם, מבחוריכם. בחור מציין מי שעומד במבחר ימי עלומיו שאז יצרו תוקפו וצריך לנזירות כמעשה דשמעון הצדיק בנדרים דף ט':

מעיק. לדעתי משתתף עם עקה מנל"ה, (כי נל"ה ונ"ע משתתפים במובנם), והוא שסוגר בעד הדבר כמעקה סביב, ומזה שמת מועקה במתנינו, כמו שסוגרים בעד אלומות תבואה הגדושים בעגלה בל יפלו ממקומם ודוחק אותם סביב:

וחזק לא יאמץ כחו, התבאר אצלי שהאימוץ היא התמדת החוזק, שעז"א תמיד חזק ואמץ, ר"ל שתאמץ לבך להשאר בחזקך, ולכן אמר שלא יאמץ כחו כי יחלש חזקתו:

לא ימלט, לדעת המפרשים ר"ל לא ימלט נפשו, וא"כ חסר הפעול. וגם הוא מיותר, ולפ"ד הוא פעל יוצא ומוסב על תופש הקשת שהוא לא ימלט את הקל ברגליו: