אילת השחר (מלבי"ם) רלח

תורת ה' תמימה. כשם שאין בה חסרון כך לא יתכן שיהיה בה יתרת. וכל מקום שנראה שהלשון ארוך ויש בו דברי מותר – תקנוהו חז"ל בחכמתם ובארו לאיזה צורך האריך. והוא או ללמד שהדין נוהג גם ביתר מקומות, או להשמר מטעות, או להורות איזה כוונה שנייה, או להמשיך המאמר ולפרשו כפי דעת הקבלה.

ויש בזה דרכים רבים שונים. וכבר בארנו בזה למעלה כמה כללים ביתורים מוגבלים.

כמו בשם הפעל הנוסף על הפעל. והמקור הנוסף (למעלה פרק ד)

שם המספר המיותר (פרק ח) (ועוד פרק ט כלל עז כלל פ)

ושם הסוג הנוסף (כלל צה)

ושם תואר הנוסף (פרק יד)

והשם הכפול (פרק טו)

והפעל הנשנה (פרק יז)

וזולת אלה, כל מקום שיש יתור לשון – יש בו דרוש. והם יסודות הקבלה ואדניה.

ותמצא דרושים כאלה:

ויקרא סימנים: (סג, סז, ע, קעט, רסו, רלא, שמז, שנ, שנב, שנח, שעו, שפב, שפד)

צו סימנים: (ב, יא, טו, כא, כח, כט, לה, לט, נ, נא, סמ"ך, עו, פח, צח, קל, קמט, קנב)

שמיני סימנים: (יג, מח, סז, עג, פד, צג, צה, צח, קב, קג, קט, קמג, קמז)

תזריע סימנים: (ג, יב, יז, כז, מד, נז, סו, סז, עז, פב, פו, צא, צב, צה, קל, קלב, קלח, קמ, קנב, קנז, קסה)

מצורע סימנים: (ד, כא, כד, לו, מג, מו, מח, נט, עב, עד, עו, פה, צז, קכה, קכז, קמא, קמה, קמז, קמח, קנה, קנז, קעג, קעד, קפ, קפא, קצ, קצא)

אחרי סימנים: (כו, לט, פז, צו, צט, קג, קכה)

קדושים סימנים: (לג, נב, נו, נז, פא, צב, צה, קז, קיד)

אמור סימנים: (נה, נח, פד, פט, צט, קג, קה, קו, קטז, קלא, קלז, קמד, קסז, קעח, קפג, רב, רח, רכד, רמח, רנא)

בהר סימנים: (ג, ד, ט, יז, כג, כו, כח, לד, מז, מח, נא, נו, סג, סז, פג, פז, פט, צ, צג, ק)

בחוקותי : (סימן נט)

וכל שכן אם מוסיף דברים שסותרים אל הלשון. כמו במה שכתוב "מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש" והם לא אכלו כלל. (שמיני ס' נד. וכדומה לזה שמיני ס' נט, מצורע ס' ק)

וכן כל כפל לשון כמו "ישוב…ונהפך" (תזריע ס' צד), וכדומה.