אילת השחר (מלבי"ם) רב

דרך הכתוב להזכיר תחילה את הדין ואחר כך את הטעם.

כמו שבכל דיני קדשים יאמר תמיד את הטעם לבסוף: עולה היא, מנחה היא, חטאת היא, ק"ק היא .

וכן בדיני הצרעת יזכיר תמיד את הדין תחילה ואחר כך את הטעם: וטהרו הכהן מספחת היא, וטמאו הכהן נגע צרעת היא .

ובמקום שיצא מן הכלל והקדים את הטעם אל הדין דרשוהו חז"ל. ולרוב פירשו שאינו טעם רק תנאי. כמו שתראה דרושים על שנוים כאלה. ( צו ס' עט. תזריע ס' נג, וסימן קמ, וסימן קמז, וסימן קסב. אחרי ס' יג. אמור ס' נה)