מהרש"ם חלק ג עז

ומ"ש אם אין בזה חשש קידושי טעות לענ"ד כיון שנתברר שהאשה מותרת לו א"כ איגל"מ שלא הי' שום טעות בהקידושין. סי' ס"ז להרב וכו' מו"ה יחיאל איכל הכהן ז"ל מו"צ דק' עיר ישן

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בשני בוררים שהבע"ד ברורים לפשר ביניהם בקגא"ס וגם כתבו קאמפרימיס והוסכם הפסק ביניהם וכל א' מהם גילה לבע"ד שלו וא' מהבע"ד אינו מרוצה והבורר רוצה לסלק א"ע הגם שעומד בדעתו שהפשר נכון אלא שאינו רוצה תרעומות הבע"ד הנה בתשו' הר"י מברונא סי' ר"י מבואר דהיכי דנכנסו אדעתא לפשר ברצון הבע"ד גם מששמע דבריהם ויודע להיכן הפשר נוטה יוכל לסלק א"ע דיוכל לומר שאינו רוצה לטרוח עם הבע"ד להטות דעתו להסכים ע"ש ומוכח דבכה"ג שהבע"ד מוכרחים לציית פסקם אסור לסלק ח"ע– ועיין בברכ"י לחו"מ סוסי' י"ב בשם מהריק"ש דהפשרנים כל זמן שלא הודיעו הפסק להבע"ד יוכלו לחזור ולשנות הפסק ובנ"ד כבר גילו להבע"ד ואולי בכה"ג שלא גילו שניהם יחד דרך פסק י"ל שיוכלו לחזור בהם אבל היינו אם בדעתו לשנות הפסק מפני שנראה בעיניו דעת אחרת עפ"י יושר דעתו אבל בנ"ד שהבורר עומד בדעתו בוודאי אסור לו לסלק א"ע מן הדין. ומה ששאל בדין האתרוגים המובאים מא"י שהם ספק ערלה דבא"י אסור ויש סוחרים לוקחים מן הגינות דהוי קבוע וכמע"מ דמי הנה ביו"ד סי' רצ"ד סט"ז מבואר דאין חשש אצלינו דכל דפרוש מרובא פרוש ובתשו' רדב"ז ח"א סי' תק"פ הוסיף בצדדי היתר דשל ערלה הם מיעוטא דמיעוטא ובטלים במאתים אך דמ"מ ליקח מן הגן שידוע שיש שם ערלה אסור ומ"מ לדידן תולין שהם מהרוב שמביאים מן השוק ומאותן שאינן של ערלה ע"ש היטב ותבין וגם הלא רובם מביאים הכשירים מרבנים וכתורה יע"ש ולכן גם המרקחת שעושים מהם מותר לאכלו. סי' ס"ח להרב וכ' מו"ה דוב בעריל הלוי קימעל נ"י מו"צ דק' סאסיב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שלבשה חלוק בדוק קודם טבילה וגם הכינה תחת הכר שני עדים וקיים ולבינים והבעל שימש ג"פ בליל טבילה וקינח א"ע באותן עדים ובבוקר נמצאו העדים מלוכלכים בכתמים אדומים יותר מכשיעור וגם על חלוקה מצאה כן ואינו זוכר אם גם בפעם ג' קינח א"ע פעם ג' באותן עדים או בחלוקה ועתה נולד ספק דאי נימא לתלות שלא קינח בחלוקה הרי מה שנמצא בחלוקה יש לתלות שיצא דם אח"כ כמ"ש הש"ך סי' קפ"ז ס"ק ב' וליכא רק ראי' ב"פ אח"ת דעל עד שלו בוודאי רמ"ת

והנה מ"ש רו"מ מדברי המנ"י בתוה"ש שצידד לתלות בל"ט כבר השיגו עליו כל הבאים אחריו והגם שמצאתי בדג"מ מהד"ק שפסק כהמנ"י וע"ש סע"י ג"כ בזה מ"מ בוודאי אין לסמוך ט"ז, ולכאורה עלה בלבי שהרי לדעת הר"ח דווקא באשה שראתה מ"ת בתחלת נשואין אסורה ולא בהוחזקה מקודם בביאות של היתר ואף דאנן לא קיי"ל כן מ"מ כל מה שאפשר לתלות בסיבה אחרת תלינן ומה"ט תלינן בחולשת הלידה כמ"ש בהגש"ד שבד"מ סוסי' קפ"ז וברמ"א סעי' י' וע"ש בד"מ באורך וע' שו"ת ד"ח ח"ב בהשמטות סי' ח"י שכתב שלא מצא בשום פוסק לצרף שי' הר"ח וצע"ג שלא הזכיר מכל הנ"ל וא"כ כיון דכל חשש רמ"ת משום דתולין בחימוד תשמיש ומה"ט תלינן דאין כל האצבעות שוות כמ"ש החוו"ד ס"ק ג' וכן מצאתי באשכול ה' נדה סי' מ"ח שביאר הא דאר"ז מדברי כולם נלמד בעל נפש לא יבעול וישנה דחיישינן שמא מחמת חימוד תשמיש ראתה דאע"ג דרבא פליג ואמר כי תניא ההוא לטהרות היינו בסתם נשים אבל בראתה ג"פ מ"ת וודאי יש לחוש שמא מחמת חימוד תשמיש ראתה ע"ש הרי כדברי הח"ד א"כ י"ל דלכמ"ש רש"י בעירובין ק' ע"ב בהא דהרוצה שיהי' בניו זכרים יבעול וישנה משום דבביאה ב' מתאוות האשה ביותר ומזרעת תחלה וקצת מזה מבואר גם ברש"י נדה ל' א"כ י"ל דמה שרמ"ת בביאה שנייה אינו מצטרף למנין כלל רק לאסור שלא יבעול רק פ"א ובזה יש מקום לפרש מ"ש ר"ז בעל נפש לא יבעול וישנה ונדחקו רש"י ותוס' דהיינו בלא בדיקה ולפמ"ש י"ל דר"ז חושש שמא ע"י רוב חימודה בביאה שנייה עלולה יותר לראות דם ורבא שאמר הרוצה שיהי' בניו זכרים יבעול וישנה לשיטתו אזיל דפליג על ר"ז – אבל כיון שלא הוזכר ד"ז בפוסקים ח"ו לחדש ד"ז – אבל בכ"ז נראה דכיון שדעת הראב"ד דבלא בדוקה קודם תשמיש אינו מצטרף למנין ג' אלא משני' ואילך ואף שבפליתי ס"ק ב' הסיב כוונת הראב"ד לענין אחר הנה באשכול שם הביא בשם י"א מפורש כן אלא שהוא חולק על ראייתו מדקתני נשאת וראתה מ"ת משמשת פעם ראשונה שני' ושלישית שהרי גם בנשאת לאחר קתני כן אבל יש לקיים דברי הראב"ד דהא דקתני הכא גם בנשאת לאחר וראתה מ"ת אף שצריכה בדוקה קודם תשמיש מ"מ משכחת לה בלא בדקה או דאיידי דקתני הכי ברישא קתני נמי בסיפא כדאשכחן בכמ"ק או דס"ל דגם בכה"ג כיון דאמרינן דאין כל אצבעות שוות כמו דבבעל ראשון א"צ בדוקה קודם תשמיש ה"נ בשני דגבי בעל שני לא אתייליד ריעותא ועכ"פ י"ל דגם לדעת החולקים מ"מ כיון שעד עתה הוחזקה בביאות של היתר כל מה דאפשר מוקמינן לה בחזקתה ורק בזמן שרואין שנשתנה טבעה הרי נשתנית ובזמן שאין רואין שנשתנית תלינן שיחזור הדבר לטבע רוב בנ"א כמ"ש כה"ג ממ"ש בטו"ז סי' קצ"ב סק"ז דאין לך אלא חידושו והבו דלא נוסיף ע"ש היטב וא"כ ה"נ אף דבביאה א' רמ"ת כיון שנמצא על עד שלו מ"מ מנ"ל שחזרה וראתה בביאה ב' דלמא הדם שנתעורר לצאת בביאה א' יצא וחזר ויצא או שנשאר גם בפרוזדור ולכן כשקינח א"ע מביאה ב' וג' הי' גם העד השני מלוכלך והכל מדם הראשון שיצא ונתעורר לצאת ע"י ביאה א' ובכה"ג י"ל דכ"ע מודו דנחשב רק כרמ"ת פ"א והא דבלא בדקה קו"ת חיישינן לרמ"ת היינו משום דגם ראיית דם שלא בש"וו בלא