מהרש"ם חלק ג עה

ששמו מעריסה בן ציון ומפני היראה שינה שמו ובעלייתו לתורה צוה לקרותו בשם האמיתי ועתה בבואו לב"ד הודה ג"כ ששמו כן א"כ כשר בדיעבד בשעה"ד ובמקום עוגון וגם יש לצרף דברי מהרי"ק וראנ"ח שהבאתי דס"ל דשם העריסה אפילו רק המיעוט קורין בו יש לו קדימה וכל זה דווקא אם הי' רגיל לעלות לתורה ככל העולם אבל אם לא הי' רגיל כלל לעלות לס"ת אין בידי להקל. סי' ס"ד להרב וכו' מו"ה חיים ראובן וואגשאהל נ"י מו"ץ דק' לאנציט ומשנהו הרב מו"ה יוסף וואלף נ"י

מכתבם הגיעני וע"ד שאלתם ביעקב שמכר מקום שלו שבביהכ"נ לאיש זר ואחר גמר המקח נודע מזה לראובן בן יעקב ותובע נחלת אביו ורו"מ הביאו מדברי תשו' הרי"ף שהובא באס"ז ב"מ ק"ח ובפת"ש סי' קע"ה דיותר ישר וטוב שיזכה הבן בנחלת אבותיו משיזכה בו איש זר המצרן מדדבמ"ל ולכן אם האב מכר לבנו אין ביד המצרן להוציא מידו ועפ"ז צדדו דה"נ יוכל הבן להוציא מיד לוקח זר והנה לענ"ד אינו כן דוודאי אין בידינו לתקן שום תקנה נגד ד"ת רק מה שתקנו רבותינו בעלי הש"ס דינא דמצרנות משום ועשית הישר והטוב יתקנו להוציא עי"ז המקח מיד הלוקח ואחרי שבכמה דברים הם אמרו שלא יהא שייך דדמ"צ כגון אם מכרה לבעלים הראשונים לכן פסק הרי"ף דגם בכה"ג שהאב מכר לבנו ליכא דדבמ"צ דזהו יותר ישר וטוב שישאר הבן בנחלת אבותיו ומדמה לה לדין מכרו לבעלים הראשונים וה"נ הרי האב שהי' שלו כל המקח מכר עתה זכותו לבנו אבל להיפוך כשמכר האב לאחר ולא שאל מקודם את בנו אם רוצה בהמקח הרי לא הקפיד לזכות את בנו בנחלת אבותיו ומכר לאחר הרי הבן אין לו זכות בחיי אביו בנכסי אביו כלל והרשות ביד האב ליתן כל נכסיו לאיש זר במתנה א"כ כיון שהאב מכר לאחר ולא קפיד לשאול מקודם את בנו שפיר זכה האחר במקחו מד"ת ואין בידינו להפקיע זכותו מכח שהבן רוצה לזכות בנכסי אביו מפני נחלת אבותי' כיון שהאב בחייו הפקיע זכותי של הבן ומצאתי בשו"ת אור צבי סי' ח"י שפסק ג"כ בפשיטות דאין ביד תבן להוציא מיד לוקח מטעמא דנחלת אבותיו כמו שאין האב יכול לחזור ולהוציא מיד לוקח ולכאורה אין הבנה לדבריו ונראה דנתכוין לדברינו הנ"ל ומ"ש הא"צ שם אח"ז שאין ביד הבן להוציא מיד המצרן היינו משום דהתם קאי ע"ד הפוסקים שכתבו דהמצרן א"י להוציא מיד הבן לכן כתב דדווקא בכה"ג ולא להיפוך אבל מדברי' שבתחלת התשו' מוכח דגם מיד לוקח זר אין ביד הבן להוציא וזהו כמ"ש. סי' ס"ה להרב הגדול מו"ה יחיאל לעהרר נ"י מבאבוב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בראובן שהי' חייב לשמעון סך גדול על טראטטן שלא הגיע עוד זמ"פ ויען שראובן הי' חתום עם לוי על כמה טראטטן ולוי מטה ידו וראה שכל הנושים יפלו עליו ולא יוכל לשלם והשיא עצה לראובן שיחלוף לו טראטען בזמ"פ קצר ויתבעהו בדא"ה ויגבה חובו וכן עשה וגבה חובו ועתה תובע שמעון גם הוצאות דא"ה כיון שנתן לו ר' רשות לתובעו בדא"ה וראובן משיב כי הלא משיב אבידה הייתי כי לולא זאת הי' גובים הבע"ח שהגיע הזמ"פ שלהם קודם את הכל והנה במה שמתחלה נתן לו ראובן הטראטען החדשים אדעתא לגבותם בדא"ה אינו כלום ואפי' בהתנה בפירוש ל"מ כלל וכבר השיגו כל המחברים על הסמ"ע סי' כ"ו וסי' ס"א בזה ואף שכתבתי במק"א בשם הגה"צ בעל רע"ק דבטראטען שאין ללוה עליהם טו"מ מותר לתבוע בדא"ה בלא רשות ב"ד מ"מ הרי בנ"ד שהי' הלוה חייב לכמה ב"ח אחרים א"כ אם הי' בא לב"ד לא הי' ב"ד נותנים רשות לשלם לשמעון לבד אלא לחלק לכל הב"ח בשוה כמ"ש הב"ח וש"ך סי' ק"ד בשם תשו' מיימוני וע' באה"ע סי' ק"ב ס"ג בהג"ה וחמ"ח וב"ש שם ובמק"א הבאתי מתוס' כתובות צ"ד ע"א ד"ה שנמצאת וכו' יע"ש באמצע הדיבור במ"ש אטו יש לעשות תקנה לב"ח דליתא קמן וכו' אבל יש ליישב למעיין ודו"ק וא"כ מה שראובן צוהו לתבעו בדא"ה ע"י שעשה ערמה בטראטען חדשים וקבע זמ"פ לזמן קצר שלא כפי כפי האמת ולא כפי שהי' הזמ"פ בטראטען הקודמים הי' שלא כדין ובערמה א"כ מה שלא גבה עדיין אין לו זכות כי הוא מגיע לכל הב"ח ובמסגה"ש סוסי' ק"ד הביא תקנ"א דגם בקדם וגבה אם הוא תוך י"ב שבועות שגבה מוציאין מידו ומחלקין לכל הב"ח שוה ואף אם שילם לו הלוה מדעתו דינא הכי ועיין בב"ש אה"ע סי' נ"ג ס"ק י"ד ותשו' הש"ם סי' צ' ועי' תשו' נט"ש סי' מ' באורך לדחות דברי הפנ"י כתובות בקו"א סי' רכ"ט ע"ש ולכן לענ"ד אין לו לשלם ההוצאות אבל אם אינו חייב לאחרים ובהגיע זמ"פ לא רצה לשלם בלא הכחשה ונתן רשות להמלוה לתבעו בדא"ה נראה דחייב לשלם ההוצאה גם בלא רשות ב"ד כנלפענ"ד ומכ"ש שאין לחייב את התובע לשלם ההוצאה שגרם לניתבע והעירני ח"א די"ל דדמי להא דסי' ש"פ האומר לחבירו שבר כלי וקרע בגדי דפטור ועסי' תכ"א בסמ"ע ס"ק כ"ז סי' ס"ו להרב המאה"ג מו"ה אלי' הורווי"ן נ"י אבדק"ק זאלין

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעסק העגונה מרת אסתר בת ר' מאיר נייס אשת הירש זע- ליגמאן שזה שנתים נסע למרחקים למצוא טרף לביתו ואח"ז בא לוויען ובא ט"ג לר"ק קארפ מאנשי משפחתו שבוויען כי ה' זעליגמאן איבד א"ע לדעת ולא נכתב שמו ולא שם עירו ויען שלא נמצא בעירו אחד בכינוי כזה ידעו כי עלי' נתכוונו ואח"ז בא מכתב לר"ק הנ"ל שעדיין הוא בחיים ואח"ז יצא הקול שכבר מת והעיד רמ"נ אבי האשה שצוה לר"א ליפערל לכתוב לבנו רד"ל היושב בוויען ולשאול אודותיו והשיב במכתב גלוי מה שכתבת כי ביקש ממני לבקרו (לא נזכר שום שם ומי היא) הנה כבר מת בליל ב' העבר ואתמול הי' הקבורה ואני הייתי על ביה"ק ואני אחד מההולכים אחריו עד מקום קבורתו וראיתי אותו מהשפיטאהל לא רצו להניח להוציאו משם ולא יכולתי למלא בקשת רמ"נ לפי