מהרש"ם חלק ג שעו

גם אם מים נבלעים שם והולכים דרך הקרקע למקוה השני' אין בזה חשש זוחלין בצירוף כל סברות הנ"ל ואף דבנ"ד ע"י ששופכין השאובין הרבה עי"ז זוחלין ג"כ אין חשש שאין זה בכלל זוחלין כלל (ועמש"ל חלק.. סי' מ"ז וסי' נ"א) שוב הראוני ברשב"א שבת ס"ה שבמ"ש בתחלה נראה ג"כ כדברי ר"ן וריטב"א הנ"ל דדוקא מפני השאובין נתבטל כח המעיין במקום שאינו זוחל בתחלה אבל ממ"ש אח"כ בשם תוס' והביא מתני' דמעין צר וחקק בו דמוכח כהר"ש אבל לא נמצא לשון זה במשנה כלל

ומ"ש דיש לחוש שמא המים ממקוה הפסולה באו למקוה זו קודם שנבעו מי המעיין הנה לא מיבעיא אם המקוה הוא מעיין בודאי אין להחזיק ריעותא כיון דלשי' רוב הפוסקים אין מעיין נפסל בשאובין וגם מהא דסי' ר"א סמ"ז וט"ז וש"ך מבואר: דלכו"ע אין חשש ובתשו' הנ"ל כתבתי עוד דלפימ"ש הש"ך סקל"ו בשם הראב"ד בלא"ה אין חשש וגם בלא"ה הוי סד"ר ובפרט שגם המקוה הפסולה הוא מעיין ועומדת במדרון יותר מן הכשירה ואחזוקי ריעותא לא מחזקינין – ומכח חשש נתן ונטל סאה שכתב רו"מ דלהראב"ד הוי איסור תורה וגם במעיין אסור והביא מהח"ס סי' רי"ד והגהת י"ש הנה בנ"ד שממשיך השאובין ע"י סילונות הרי לשי' הראב"ד עצמו מיקרי המשכה גם בכלים שא"ר לבלוע כמ"ש בב"י וא"כ ממ"נ יש להקל ועוד דהוי ס"ס עכ"פ ואף דבנ"ד יש לחוש דהוי רובו בהמשכה אבל מ"מ הוי רק חשש דרבנן גם להראב"ד כמ"ש רו"מ דכל דין רובו בהמשכה רק דרבנן וי"ל דלא אמרי' חוזר וניעור כמ"ש רו"מ בשם משיב כהלכה סי' ט"ז ובתשו' לק"ק סאטמאר הארכתי בפלפול בדברי משיב כהלכה הנ"ל ותרצתי סוגיא דזבחים כ"ב ואין עת האסף ועי ס' נח"א שעל האשכול סוסי' נ"א שהוכיח דגם להראב"ד הוי רק איסור דרבנן ע"ש טעמו וא"כ כדאי הם רוב הפוסקים לסמוך עליהם וגם בשו"ת השיב משה סי' מ"ה פסק להקל בשעה"ד בכל מקוה ומכ"ש במעיין שאין לחוש כלל לרוב שאובין כמ"ש הטו"ז סקנ"ז וש"ך ס"ק ק"ב בביאור דברי תשו' הרא"ש

ומ"ש רו"מ שטבלו נשים והי' המים נמוכים נמוך מן הטבור הנה הגם שהל"ש כתב שיש בזה חשש איסור כרת אבל בתשו' ברכת יוסף חא"ע סי' פ"א השיג עליו והעלה שלכו"ע הוי רק חשש דרבנן ולכן בודאי בדא"א א"צ ליטבול שנית וגם העלה דהעיקר כדעה א' שבשו"ע שם ובפרט בטבלה באלכסון בודאי שרי ע"ש ועי' שו"ת אמרי א"ש סי' ע"ח שדיבר עם הח"ס מדין המבואר בשו"ע שיהי' המקוה גבוה למעלה זרת מהטבור ולא הי' הדבר חמור בעיניו כ"כ ובס' מי נדה פסק דבטבלו במקוה נמוכה א"צ ליטבול שנית

ובדבר שיעור מקוה הוא חמשה מאות וארבעים ליטער ועי' שו"ת מהר"י אסאד יו"ד סי' ר"ד ר"ה ושערי צדק סי' קנ"ו ור"מ שי"ק סי' קצ"ט ולפי דברי הר"מ שי"ק שם צ"ל שבעה מאות ותשעים ושמנה ליטער ויש להחמיר כן

ובדבר הצינורות שתוחבים זב"ז ועי"ז מתערבים שם המים ונעשה ראוי לקבל מים בודאי אין להקל אף שלא נעשה בכונה כיון שנעשה ביד"א ובפרט דהח"ס מחמיר גם בדינו של הרמ"א כנודע ועי' בד"ח הלכות מקואות סקל"ה שפסק דבנעשה ביד"א לצורך איזה פעולה פסול. סי' שע"א להרב החו"ב מו"ה צבי הירש פרענקיל נ"י מו"צ דק"ק טעלסעראצע בארץ הגר

מכתבו הגיענו וע"ד שאלתו בחצר שדרים שם הרבה בעה"ב ונותנים כולם פת הצנומה בתנור א' כל א' בכלי בפ"ע ושכחו לעשות עירובי חצירות אם יש לסמוך ע"ז משום עירוב והנה מה שאין מונחין בכלי א' בודאי אין חשש שהרי בנתמלא האחד מותר להניח בכלי אחר כיון שמונחים כולם בבית א' כמ"ש בסי' שס"ו ס"ד וה"נ בזה

ומ"ש רו"מ שפקפקו עליו מהא דאין לערב בדבר שתיקן לצורך שבת שלא יקפיד כשיאכלנו חבירו ורו"מ השיב שאין זה אלא זהירות לכתחלה שהרי מבואר בסי' שצ"ד ס"ב דיש לבצוע עליו שחרית והרי יותר מקפידין שלא לאכול הפת שצריכים ללחם משנה מפת הצנומה שאין בו קפידא כ"כ והנה אמת נכון הדבר דמבואר בתו"ש סי' שצ"ד דלכתחלה אין לערב בפת שמוכן לסעודה אלא יכין לו פת אחר ואחר שהכין פת אחר אז יבצע על פת של עירוב בשחרית ונראה מלשונו שהוא רק לכתחלה ולא דיעבד והיינו דודאי אם מקפיד עליו אינו עירוב גם בדיעבד אלא דבעשה עירוב ממה שהכין על ש"ק מסתמא החליט בדעתו שלא להקפיד בכדי שיועיל העירוב כיון שאינו דבר ברור להקפיד בכך לכן בדיעבד מועיל העירוב אבל בלא עשהו לשם עירוב אלא ששכחו לערב ע"ז אין לסמוך על פת הצנומה כיון דמסתמא מקפידין שלא להאכיל ממאכל זה לאחרים אך די"ל דכיון שיש לכל א' מהם מאכל בזה אין קפידא לשום א' מהם דהא נגד מה שיאכיל מתבשילו יאכל הוא מתבשיל חבירו ודוקא אם מזכה משלו לאחרים יש קפידא בתבשיל שבת או בהמאכל ואין לערב במה שהכין לצורך שבת אבל בנ"ד שכל א' הניח תבשילו במקום א' ביחד בודאי אין קפידא בחילוף זה בזה ומהני העירוב אבל אם רוצים לערב בפת ולברך הרשות בידם אבל בשכחו לערב יוכלו לסמוך ע"ז

ומה ששאל במקום שיש באר מים בחצר שכל בני החצר שואבים שם אם יש לסמוך ע"ז שיהי' נחשב כמקום דירתם הנה אף דבסי' שנ"ח סי"א מבואר דמים ראוי' לשתי אין מבטלים הדירה אבל מ"מ לענין עירוב גם בדאיכא רשות משועבד לכולם ל"מ בלא עירוב של פת וכדומה שהרי גם החצר משועבד לכולם ואפי"ה בעי' עירוב וכן הביהכ"נ משועבד לכל בה"ע וצריך עירוב ואין מערבין במים. סי' שע"ב להרב הה"ג מו"ה ישראל איסר אייזענבערג נ"י מו"צ דק"ק באקאווסק

מה ששאל באנשים שמחזיקים בהבי דואר תיבה