מהרש"ם חלק ג שעא

י"ל דלר"י י"ל דלוקה ומשלם ובאמת שבאס"ז שם הביא בשם הרמב"ן דהא דפריך ור"י מ"ט לא אמר כעולא היינו משום דלא דריש סמוכין אלא במופנה ומוכח אבל אי הך ג"ש לא אתי להכי גם בלא סמוכין ממילא דינא הכי ותדע שהרי במכות ד' ע"ב מפרש טעמא דר"י דאמר לאו שאב"מ לוקין ואמר עולא דגמר ממוציא ש"ר ודחי מה למוציא ש"ר שכן לוקה ומשלם ומשני דיליף מזוממים ומבואר דגם לר"י בעלמא אינו לוקה ומשלם והן אמת די"ל דלר"י בעלמא ממונא משלם ולא מלקות ועולא לטעמי' אזיל דס"ל כן בעלמא אבל כיון דעכ"פ ליכא למימר דלר"י לוקה ומשלם ממילא לוקה ואין משלם דגם לעולא לא אמרי' כן אלא בהנך תלת דגלי בהו קרא כמ"ש התוס' בכתובות שם ד"ה אלא עולא וכו' ובעלמא מודה דלוקה ואינו משלם ועי' תשו' פמ"א ח"א סי' פ"ו מ"ש בזה

והנה התוס' ביומא י"ב ע"א ד"ה הא דכרכים וכו' כתבו דסתם בר פלוגתי' דר"מ הוא ר"י א"כ בע"כ דלא ס"ל לוקה ומשלם וגם מצינו בפסחים י"ט ע"א דדייק דר"ע לא ס"ל רביעי בתרומה וחמישי בקדש מדלא אישתמיט תנא וכו' ועי' יבמות ע"ב ז' לא לישתמיט תנא וכו' ובנדה נ"ב ע"א ועתוס' גיטין ב' ע"ב ד"ה לפי ותוס' קידושין ל"ד ע"א ותוס' מנחות נ"ו ב' וה"נ לא לישתמיט להביא דגם ר"י סובר כר"מ ועי' ירושלמי רפ"ז דתרומות דמפרש נמי טעמי' דר"מ דאמר לוקה ומשלם דגמר ממוציא ש"ר ורבנן דחי ופריך נהי דכל הנך מתני' כר"מ אבל קראי אטו כר"מ אתיין ומוכח דלר"י אינו כן ובפרט דכיון דלר"מ הוצרך למילוף ממוציא ש"ר ולרבנן ליכא למילוף ממילא הוי בכלל כדי רשעתו וכו' ולכן יפה הקשיתי בדע"ת סי' בהא דכהנים שפגלו אמאי משלמין כיון דלוקה אליבא דר"י סי' שס"ד להרב הה"ג ה"ה מחותני מו"ה פישל פעלדמאן נ"י מביטשקוב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שהי' לו פרה מבכרת רועה בשדה רחוק מהלך ט"ו שעות וביום א' העבר נזכר שצריך למכרה ולא הי' אופן להקנותה במשיכה ומכר אותה בכסף חנגעלט עשרה צ"ל ותק"כ ונוסף לזה העמיד לו ערב כמ"ש בשו"ע התניא ז"ל וביום ג' שלח המוכר נכרי א' אחר הפרה וא"ל הרועה כי ביום ג' ילדה הפרה זכר והולד חלוש עוד ואחר איזו ימים יבא ויתנו לו והשליח אמר שראה הולד ואח"כ הלך הישראל עצמו לשם וא"ל הרועה כי בבוא השליח לשם עדין לא ילדה רק אח"ז ילדה

והנה מלבד מה שנחלקו האחרונים אם קנין כסף ותק"כ בלא משיכה מועיל להפקיע בכורה הנה בנ"ד נולד ספק אם הי' המכירה קודם לידה כיון שהעכו"ם גם במסל"ת אינו נאמן בזה ורמז לתשו' מהר"ם שי"ק סי' שי"ב שהאריך בנידון כזה וצידד להחמיר והנה בגוף הקנין של כסף ותק"כ שהוא קנין סטימותא אמת שבתשו' ב"ש סי' קפ"ו החמיר בלא הטלת מום ע"י עכו"ם ובפרט בשו"ת ד"ח ח"ב יו"ד סי' ק"ז החמיר מאוד בזה אבל בתשו' נט"ש סי' ל' הביא מתשו' פמ"א להתיר והוא חיזק דבריו במסמורות וסיים וז"ל מכל הלין אני אומר בטח שבכור זה אין בו קדושה וחולין הוא וכו' וביותר לפי דעת הפמ"א שהוא עמוד נכון להשען עליו אפי' שלא בשעה"ד וכו' וכל מורה בע"נ יהא סמוך לבו נכון ובטוח בכגון זה להתיר בכורות עכ"ל וזה כמה שנים הייתי בבית הגאון המנוח ר' י"ש זצ"ל אבד"ק לבוב ובא לפניו שאלה כזו והתיר בלא הטלת מום, אבל יפה פקפק בזה רו"מ שזה יתכן אם נותן כסף כפי המנהג ולא בנותן איזה צ"ל שאין בזה מנהג ולא דד"מ ומהגם די"ל דהפמ"א ונט"ש מיירי במוכר בלא הערמה אבל במוכר בהערמה בעלמא י"ל שאין זה בגדר סטימותא ודד"מ, ובפרט בנ"ד שיש ספק אולי ילדה קודם וע"ע בשו"ת אמרי א"ש סי' קי"א ושו"ת ד"ח סי' קי"א מ"ש בזה

ומ"מ נראה להתיר ע"י עכו"ם שיטיל בו מום ומ"ש מהר"ם שי"ק סי' שי"ד דבהטלת מום בבכור דגם גרמא אסור י"ל דגם ע"י עכו"ם אסור מה"ת הנה כבר ישב על מדוכה זו בשו"ת ב"ר חיו"ד סי' ע"ה והאריך להוכיח דאמירה לעכו"ע דהוי רק דיבור אינו בכלל גרמא וכ"ה בספר יהושם סי' מ"א והגם שמצאתי בשו"ת מהר"י מברונא סי' ר"א שהקשה להסוברים דגרמא בניזקין חייב גם במנסך דפטור משום דקלב"מ הרי משכח"ל בצוה לעכו"ם לנסך דפטור ממיתה וחייב לשלם משום גרמא ואמאי לא אמר מנסך ממש אבל הרי לדינא הוכיח שם באמת דפטור בכה"ג א"כ י"ל דבאמת לא חשיב גרמא ועי' שו"ת בש"ר סי' של"ד לענין קציצת אילן מאכל ע"י עכו"ם דכיון דגרמא אסור אפשר דה"ה ע"י עכו"ם אבל אין ספיקו מוציא מידי ודאי של הגדולים הנ"ל

ומ"ש רו"מ דאיכא משום צעב"ח דאורייתא יעוין במש"ז או"ח סי' תס"ח סק"ב דע"י עכו"ם שרי אפי' אם צער בעל חיים דאורייתא ומכ"ש דיש ספק פלוגתא בזה ע"ש וה"נ בנ"ד. סי' שס"ה להרב הה"ג מו"ה שמואל בראך נ"י אבד"ק ניר מאדא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במקוה עמוקה וכמ"פ גברו המים למעלה עד שא"א לטבול בה ועשו לה גשר מנסרים בלא דפנות הנקרא שלחן (טיש) ולמען יוכלו להגביה ולהוריד השלחן לא קבעוהו בקרקע ולא בכתלים אלא תלוי באויר ונאחז בעמודים הקבועים בקרקע ע"י שלשלאות ונתחזק ע"י שרויפען ועי"ז מורידים ומגביהים אותן כעין המבואר ברש"י שבת קמ"א גבי מכבש ונסתפקו אם מותר לטבל ע"ג הגשר. והנה רו"מ האריך בזה והביא מהא דיו"ד סי' קצ"ח סל"ז דאין טובלים ע"ג נסרים הראוים למדרסות וכן ע"ג השליבות

והנה ראשית דבריו לתמוה על דברי הרשב"א בתה"א ובתשו' סי' תתכ"ט שפסק בסתם דאסור לטבול ע"ז סולמות כיון שראוים למדרס ובסי' קצ"ה והובא גם בב"ח א"ח סי' תרכ"ט דאסור לסכך בסולמות שי"ב בית קיבול אף דעשוי להתמלאות אבל באין