מהרש"ם חלק ג ריט

אינו נאמן וגם בתשו' חת"ס חא"ח סי' קל"ה נמשך אחריו בזה א"כ ה"נ בנ"ד אך דבאמת נראה דזה תליא במחלוקת הרשב"א והרא"ש שביו"ד רסי' צ"ח אי מהני נאמנות קפילא לבד באיסור תורה דלשי' הרשב"א דמהני קפילא לבד צ"ל כמ"ש הפמ"ג במש"ז או"ח סוסי' רנ"ג ס"ק י"ח מדברי הש"ך יו"ד סי' ש"ב סק"ד דגבי דבר שאפשר לעמוד עליו לכ"ע אומן נאמן גם להעיד בדיבורו ולכן גם קפילא מהני אף כשאינו מפסיד כל אומנתו בכך ע"ש וכ"ה בתשו' ח"צ סי' ל"ט שרמז במש"ז שם ובתשו' תפ"צ הנ"ל ביאר עוד דגבי קפילא שכל אומנתו לידע ולהרגיש טעמים ואם יורע חזקתו לא יאמינו לו ויפסיד שכרו ושבחו לכן נאמן יותר מאומן המוכר את שלו שעיקר פרנסתו הוא רק ממכירת סחורתו ע"ש היטב וא"כ ה"נ בזה שזהו כל פרנסתו ואם יתברר שאינו אומן יהי' לו לחרפה ולא יבואו אצלו לכן נאמן במלתא דעל"ג. אך לדעת הרא"ש והרב ר"ג שבש"ך שם שאין היתר קפילא מפני נאמנותו דחזקה לא מרעא נפשי' אלא כדי שידע הטעם לכן צריך שיהי' גם מסל"ת וגם לשי' תה"ד הרי מ"מ ס"ל להרא"ש דתרתי בעי קפילא ומל"ת הרי דלא סמכי' על חזקת אומן לא מרעא אומנתי' בלבד א"כ גם בנ"ד אין להקל ולפמ"ש הפ"ת סי' צ"ב סק"ג לחלק דקפילא אין מחייתו בכך ובפרט שהוא רק עבור עכו"ם י"ל דנתכוין להרע לישראל משא"כ אומן שיפסיד אם ישקר ולא יקנה עוד ממנו לכ"ע לא מרעא חזקתו א"כ ה"נ בנ"ד ועוד דהב"י פסק דסגי בקפילא לבד וכ"ה דעת הפוסקים שבש"ך סי' ש"ב הנ"ל וזהו ג"כ דעת המש"ז א"ח שהבאתי א"כ יש לצדד להקל בנ"ד וע' תשו' שעא"פ סי' ק"ג באמצע הקושיא

אך דיש לפקפק בזה דשא"ה שכל א' חיך אוכל טעם ובפרט אם יש עוד קפילא בעיר ונקל להתגלות שקרו לכן שפיר נאמן אבל בנ"ד שאין כל אדם יודע להבחין את השמן זולת האומן הכעמיקער ואם רוצים להבחין ע"י אומן אחר גם אם ישנו בעיר צריך להוציא הוצאות ע"ז כנודע ועוד שהרי יוכל להכחישו ויהי' חד לגבי חד ומי יודע איזהו אומר אמת ולא יהי' נתפס כבדאי א"כ י"ל דבכה"ג אינו נאמן לכ"ע וכבר האריך הריב"ש סי' קנ"ה לבאר הא דבעדות אשה אין עא"נ אלא מדרבנן משום שאין זה מלתא דעל"ג גמיר כהא דמקרינן שטרא פרסאה בפני ב' עכו"ם זה שלא בפני זה מפני שרבים יודעים הלשון ההוא ובידינו לחקור עליו בכל שעה אבל במיתת הבעל שהוא אפשרות רחוק ושמא הלך למרחקים ולא יתגלה ע"ש וע' תשו' פמ"א שהובא בפת"ש א"ע סי' י"ז ס"ק ס"ד שלא ידע מזה ובתשו' תשב"ץ ח"א סי' פ"ג עד סי' פ"ה ביאר דגבי עד מפ"ע ל"ה על"ג שהרי יוכל להכחישו ויהי' חד לגבי חד ע"ש וזהו ממש כנ"ד ולכן נראה דא"א לסמוך ע"ז רק באופן שיודיע להאומן שישאל עוד לשני אומנים אחרים כמוהו כי אז י"ל דהוי על"ג ולא מרע אומנתי' וגם יחזור וישאל עוד עכ"פ לאומן א' וזאת אודיעהו ששאלתי היום להאפטעקיר דפה ואמר לי כי אמנם נמצאים חכמי החעמיק בכמ"ק בכל זה לידע המבחן אם השמן כולו של שומן בשר או של מיני פרחי אילנות וכן אם אין בו תערובות שומן לא כל חעמיקער יוכל להעיד ע"ז עדות נאמנה לסמוך עלי' זולת שפעציעללער כעמיקער פור נעהרונגסמיטעלל אונטער- זוכונג וזה לא נמצא בגאליציען גם בלבוב רק בויען וכדומה לכן ידע כת"ר את אשר לפניו לעשות. סי' רט"ז להרב הגאון מו"ה שמעון פאללאק נ"י אבד"ק בעלעניעש (אונגארן

) בדבר שאלתו אודות תפלת אמ"ר אם יוכל לתקן שיוכללו ביחד כל שמות הנפטרים ולהזכירם כאו"א בשמו ושם אבותיו ורומע"כ האריך למעניתו להתיר ושלח גם תשו' הגאבד"ק באניהאד נ"י ותשו' הגאבד"ק טאלטשווא ז"ל והנה מ"ש בתשו' נטע שורק חא"ח סי' ח' ראי' מהא דפסחים קי"ד יכול יהי' חותמין בכולן וכו' בך חותמין וכו' הרי דיש מעלה יתירה בהזכרה פרטיית מלבד מ"ש רו"מ לדחות נלע"ד דבלא"ה ה אין ראי' כלל דשא"ה שהזכיר בתחלה את כולם ולבסוף שינה הלשון והזכיר רק את אברהם בודאי איכא הוכחה שיש יתרון לזה וד"ז מצינו בש"ס קידושין ל"ה ע"ב ומנ"ל דליתנהו בהשחתה וכו' מדשני קרא וכו' דא"כ יכתוב פאת זקנכם כדנקט פאת ראשכם וכה"ג איתא בכתובות ס"ה ע"א מנין שאין פוסקין יין לאשה וכו' אין מדשני וכו' ובהוריות י' ע"ב שא"ה דשני קרא בדיבורי' וע"ש ברש"י ועוד בכמ"ק עצמו מספר ואפי' אי שני רק בסידרא ממאי דנקיט מעיקרא אתיא לדרשה כדאיתא בפסחים ע"ז ב' דא"כ לכתוב הבשר תאכל וגם בלשון בנ"א מצינו כה"ג בתשו' הריב"ש סוסי' רנ"ז לענין באי כוחו דכיון שהזכיר בשטר גם ב"כ ובתנאי השיור כתב רק לעצמו ולא נקט באי כוחו כדמעיקרא ש"מ דלכ"ע לו ולא לבאי כוחו ע"ש וא"כ בנ"ד בכה"ג שהזכיר מקודם שלשת האבות וסיים רק באברהם שפיר יש לו יתרון משא"כ בתפלת אמ"ר שמזכיר את כולן וכ"א בשמו ושם אביו אין שום יתרון אם יאמר כל התפלה לא' בפ"ע או לכולן יחד ועוד שהרי מצינו ברש"י פ' דברים אשר נשבע ד' לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב וז"ל למה הזכיר שוב לאבהם ליצחק וליעקב אלא אברהם כדאי לעצמו יצחק כדאי לעצמו יעקב כדאי לעצמו עכ"ל וכ"ה בספרי שם וא"כ אם יאמר הש"ץ בהזכרתו נשמת כל המתים ואח"כ יפרוט שמותיהם הרי מזה יהי' הוכחה שכ"א כדאי בפ"ע וגם מצינו בש"ס דמגלה ב' ע"ב אי הוי כתיב את יום י"ד וט"ו כדקאמרת השתא דכתיב את יום י"ד ואת יום ט"ו אתא את ופסק הני בי"ד והני בט"ו וא"כ ה"נ אם יאמר את נשמת פב"פ ואת נשמת פב"פ יהי' להזכרה בפ"ע לכל או"א ומה שיש לעיין בזה מש"ס דב"ק ס"ה ב' דלר"ש ואת ערבי' קרא הרי לרבנן את פסקי' קרא וע' בש"ת שעא"פ סי' מ"ח וח"ס או"ח סי' קצ"ד מ"ש בזה [א"ה וע' שבועות דל"ג ע"א

ומ"ש בעיקר הענין מהא דאין כפרה למתים כבר העירותי בזה בחיבורי לחו"מ סוסי' רי"ב ושם הבאתי מהוריות ו' ע"א בהא דראוי' כפרה זו לכפר על יצי"מ דאי מהני לחיים מהני למתים אבל אח"ז ראיתי דלמסקנת הש"ס שם אינו כן והמעיין בלשון התוס' פסחים ס"א ע"א ד"ה וישנו וכו' ומת