מהרש"ם חלק ג קמב

שוה לאונאה אך שאם לא נתן עוד המעות כ' המל"מ דגם ביכול להבחיינו חוזר א"כ אם הי' כבר משלם דמי המקח הי' הדין עם המוכר גם בלא תתאי וא"כ כשהתנה התנאי שאחר ח' ימיס אין לו ט' מומין בע"כ לטפויי אתא שגם קודם נתינת אין לו ט' וכל תנאי שבממון קיים ואף דבהתנה שלא יהי' ט' מומין לא ידע דמחיל הרי גם בדיני של הה"מ תקשי כן ובע"כ דאמרי' דהוי כידע ומחיל כיון שבידו להבחינו וה"נ בזה

ואף דבהא דלישנא יתירה לטפוי אתי מבואר בב"י ח"מ סוסי' ס"א בשם הרשב"א דאין לנו לדון בדמיונות במקום שלא נמצא בפירוש כבר הוכיח בתשו' נו"ב מ"ת א"ע סי' ק' מתשו' רשב"א שבב"י סי' שט"ו דהיכי דכל הלשון א"צ לכתבו והוא מיותר לכ"ע אמרי' לטפוי אתי ע"ש וה"נ בנ"ד שכל התנאי הוא בא רק לבטל ט' מומין אחר ח' ימים שכבר הי' יכול להבחינו ובע"כ לטפוי אתי וע' סמ"ע סי' שט"ז סק"ח שהביא ג"כ ת' הרשב"א שבב"י סי' שט"ו הנ"ל וע"ש עוד בנו"ב סי' ק"א עוד בזה ובמק"א הבאתי מחשו' מהרי"ט בשניות חו"מ סי' קי"ט שהאריך ג"כ בסתירת דברי הרשב"א וחילק ג"כ כעין דברי הנו"ב ומפורש שם דהיכי דהלשון הוי ענין תנאי או חיוב לכ"ע אמרי' לטפוי אתי וע"ע בתשו' שער אפרים סי' קכ"ט ותשו' כנסת יחזקאל סי' ק"א ורדב"ז ח"ג סי' תקע"ג ומל"מ פכ"ד ממכירה הט"ו ואכמ"ל

ועוד נראה דכיון שנתפשט המנהג בין הסוחרים ובעוה"ר רובן דנים בערכאות המקיימים תנאי זה בהחלט א"כ כל כה"ג מנהגא מלתא חדא שהרי דעת הראב"ד דכל שאין הדין ברור בדינינו למדין ממנהיגי עכו"ם ע"פ דדמ"ד כמ"ש הטור ס"י קל"ב בשמו והובא בש"ך סי' ע"ג וכן מצאתי בש"ג פ"ד דסנהדרין בשם בעה"ת וכ"ה במהרשד"ם יו"ד סוסי' ק"א ועוד דהוי כקבלו עליהם לדין כדיעה הסוברת כן דהיכול להבחינו ליכא ט' מומין וכן י"ל שהתנאי הזה הוי כקבלו עליהם לדין כדיעה זו וכה"ג ממש מבואר בתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' קפ"ב באמצע התשו'

ולכן לענ"ד התנאי בתקפו ואין להקונה ט' מומין ואיהו דאפסיד אנפשי' ואף דמבואר בתשו' הרשב"א שהובא בב"י ח"מ סי' רכ"א דבקנה ע"פ שומת פ' ושמהו בתת"ק ובשטר המכירה כתב המוכר אלף דינרין אף שקיבל הלוקח השטר לא נתחייב בסך אלף וטענתו שלא קיבל השטר אלא בכדי שיהי' בידו לראי' על המכר טענה יפה הוא ע"ש ולכאורה י"ל דה"נ מה שקבל הפאקטיר"ע רק לדעת המקחים של הסחורה ולא נתחייב בקבלת הפאקטור"ע בתנאי זה אך לפ"ז הי"ל להחזיר הסחורה בחזרה למוכר כיון שהמוכר התנה כן ובפרט בקנה עוד הפעם סחורה אצלו הרי ידע ונתרצה בזה והנלענ"ד כתבתי סי' קכ"ט

נשאלתי מעיר אבאישינע באונגארין בדבר א' שקנה החלב מכל הבהמות שברפת עכו"ם א' ונודע לו שיש בתוכם בהמות נדקרות ע"י ניפוח בכרס (ובלשונם טראקאריערען) שהובא בדע"ת רסי' ע"ח והמוכר אינו מניח לחלוב אלו בפ"ע אם מותר לעשות גבינות אכל החלב המעורב בה חלב מבהמות הנ"ל בפחות משיעור ס' ורק רוב כשרות והשבתי דאם אין הנדקרות ניכרים עתה ולא נודע להישראל איזהו הנדקרות הרי מה"ת נתבטלו הבהמות ברוב ביד העכו"ם ורק מדרבנן אינו בטלות וכיון שנתבאר בדע"ת שם שזהו רק טרפות מספק ואם שהו יב"ח כשרות וא"כ הוי סד"ר ולהקל כמ"ש בדע"ת סוס' ל"ט בדין חלב בהמה טרפה ע"י סירכא שהוא רק ס"ט ואף שנודע להעכו"ם מקודם איזה מהן הנדקרות והוי כנודע הספק בדאורייתא אבל כבר כתב המג"א סי' תל"ט סק"ז דבנודע שלא בזמן איסור הו"ל כלא נודע שנולדו ב' הספיקות ביחד וה"נ בעודן ביד עכו"ם שאין לו נ"מ אם הוא טרפה או לא הו"ל כנודע קודם שחל האיסור ומה"ט בלקח עכו"ם מן הקביעות בידים לא הוי כלקח ופירש מהקביעות ודנים אותו כפירש שלא בפנינו כיון דאין להעכו"ם נ"מ בזה ועקצה"ח סי' רצ"ב דמה"ט באיסור אמ"ה שיש בו נ"מ לעכו"ם שוב הוי כפירש בפנינו מן הקביעות וע' בחשו' ב"א א"ח סוס' ל"ה שהעלה דבחלב של בהמת עכו"ם שאוכלת חמב"פ הוי כחרכו קודם זמנו כיון דלהעכו"ם שרי הו"ל כקודם זמן איסור ע"ש וזהו ממש כדברי ואף שיש לדון דהקונה החלב הו"ל כמבטל לכתחלה אבל מלבד דבתשו' מהרמ"ל סי' ק"ד והובא בשפ"ד סוסי' ק"ג מבואר דהוי כדיעבד שבגוף דברי מהרמ"ל יש עיון גדול וע' בשיו"ב סי' צ"ט בשם רדב"ז וע' בשד"ח בכללים כלל א' סי' ש"ס מכמ"ק בזה ויש להמיקל ע"מ שיסמוך ועוד הרי הבהמות כבר נתבטלו מה"ת והוי סד"ר והחלב היוצאת כבר היא מותרת וא"ל דלפמ"ש דביד העכו"ם הוי כלא נודע א"כ לשי' הש"ך סוסי' ק"ט הרי בלא נודע ל"מ ביטול מה"ת אבל כבר חלק עליו המנ"י וגם בתשו' אמרי א"ש סי' ל"ח פסק כן אבל באם הנדקרין נקרין ויודעין אין מקום להתיר דבשעת חליבת הבהמות הנדקרין הוי החלב בעין ונודע הספק לישראל העומד שם בשעת חליבה ונולד הספק בדאורייתא א"כ אף שמערבין החלב ברוב חלב הכשרות לצורך הישראל מלבד די"ל דדמי למ"ש השפ"ד שם דבאומר לעכום עשה לי הוי כעשה בעצמן וכדבריו מבואר בתשו' הרשב"א שבב"י סי' קכ"ב והביא ג"כ הראי' מש"ס ריש חולין שהביא השפ"ד ועוד דגם אי נימא דבנ"ד העכום עושהו מעצמו בלא ציוה הישראל ואדרבא הישראל רוצה לחלוב מהן לבד ושאר החלב לבד והעכו"מ מונע בזה מ"מ עכ"פ כיון שהישראל קנה כל החלב ובדיניהם גם דשלב"ל קונה ואף שאין האחריות על הישראל עד שמודד לו כל החלב בעין ויש לו נ"מ שהרי הוא שלו א"כ שוב אין מקום להקל בזה והנלע"ד כתבתי. סי' ק"ל להרב הגדול וכ' מו"ה דוד אלימלך שטורס- לויפער ני' האבד"ק דינאב

ע"ד שאלתו באשה א' שא"י ליטהר מפני שנתלחלח הכתונת במראה ברון הנוטה לשחור בלא שום הרגשת פהמ"ק ולא זובת דבר לח ויש לה