מהרש"ם חלק ב עט

ומ"ש דיש ספק אם המקוה הוא מעין ומה שבאו המים בשטף גדול הוא מהמים שנקבצו בהגינה מה שהוציא הפלומפ לשם ונתחלחלו מתחת לארץ ובאו בחזרה להמקוה וכיון שאין למקוה דין מעין ל"ש ההיתרים של הרא"ש דסעי' מ"ז וט"ז וש"ך שם והנה לשי' רוב הפוסקים שאובה שהמשיכוה כולה רק מדרבנן וכבר דחה בד"ח בפתיחתו דברי תשו' א"א בזה וכבר הארכתי בתשו' לק' בערלין (ע' ח"א סי'] א"כ יש להקל ע"פ ד' המקילין בפלומפ וגם בצירוף ספק שמא הוא מעיין וזה זמן רב העירותי בהא דסמ"ז מדברי הראב"ד וב"ח וש"ך סקצ"ו דשלא בכוונה גם שאובה שהמשיכוה כולה כשר אבל המעיין בב"ח ימצא דהרא"ש וטור לא ס"ל כן א"כ הרא"ש לשי' אזיל וצ"ע על הש"ך סקצ"ו שלא העיר בזה וגם לא הזכיר שהב"ח סיים דהעיקר לדינא כהרא"ש וטור להחמיר והנה במ"ש לעיל דאם העיגול של מתכות יש לחוש שנפלו ג' לוגין מדבר המקב"ט וכתב לי השואל לפקפק דלא נמצא בראשונים לפסול בזה בשיעור ג' לוגין והביא בשם ס' לו"ש ומי השילוח בזה הנה אין ספרים אלו ת"י אבל בנח"א שבאשכול סי' נ"ז הביא בשם גי"ט שצידד להקל והביא מהש"ך ס"ק ק' בסופו דמוכח דפוסל בזה וגם הביא מדברי הראב"ד ורמב"ן שבש"ך סקמ"ו דמוכח להקל שהרי גם כסות מקב"ט ואפ"ה אם אינו ביד"א הי' כשר כיון שאינו כלי ע"ש אבל כבר רמז רו"מ בשם לו"ש שהביא מדברי הרשב"א בשער המים שבב"י גבי דין שינוי מראה דמפורש דפסול ודחייתו א"ב ממש שהרי כתב וז"ל וכבר נתבאר למעלה שג' לוגין שנפלו למקוה חסר לעולם הוא בפיסולו עד שיצאו ממנו מילואו ועוד וכו' ויראה לי שכן הדין לג' לוגין שנפלו למקוה ע"י דבר המקב"ט וכו' עכ"ל הרי מבואר דשני הדינים שוים וכיון דהרשב"א והש"ך פוסלים את"ל דהראב"ד ורמב"ן מכשירים מי יערב בלבו להקל לכתחלה וע' בתשו' ר"מ שיק סי' קצ"ו קצ"ז דתלי לה אם פסול הוי' עי"ט מה"ת או רק מדרבנן ע"ש

ובדבר מ"ש בתשו' הקודמת בענין מים שנתחלחלו דרך הקרקע מן הגינה והעיר כעת מדברי הראב"ד וב"ח וש"ך סקצ"ו דבהמשיך שלא בכוונה גם בהמשיכוה כולה מותרת א"כ בהא דסמ"ז בלא"ה ראוי להקל הנה זה זמן רב העירותי בזה בגליון הש"ע וכתבתי דהמעיין בב"ח ימצא שכ"כ רק בדעת הראב"ד אבל הרא"ש וטור מחמירים בזה ושהעיקר כדבריהם ע"ש א"כ בהא דסמ"ז הרא"ש לשיטתו אזיל ואתה כתבת בשם רע"א דגם הראב"ד לא כ"כ רק בבאים ביד"א אבל עיינתי בבעה"נ בשער המים ומצאתי שכתב וז"ל יש מי שאומר דהא דאמרי' מים שאובין מדרבנן וכו' דוקא בג' לוגין א"נ עד מיעוטו של מקוה שהם י"ט סאין אבל אם נפלו בו מחצה על מחצה ספיקו טמא דבעינן רובא ביד"ש מה"ת דומיא דמעיין ול"נ דכל שאובה דרבנן והיקשא דמעיין אסמכתא בעלמא הוא וכו' א"נ אפי' תימא מקוה ביד"ש דאורייתא הוא דמקשינן לי' למעיין מיהו כל דאתי ממילא למקוה אע"ג דאתי לי' דרך כלי ביד"ש הוא ומדאורייתא כשר ואפי' כולה מקוה ורבנן הוא דגזור בשאובין ואע"ג דאתו לי' ממילא וכי גזור רבנן שלא בהמשכה אבל בהמשכה לא גזור וכו' והאי טעמא עדיף טפי ומסתברא דהא כלי לא כתיב באורייתא ומה לי אם הביאן אל המקוה דרך למכור וכו' אלא כל ממילא ביד"ש הוא וכשר מדאורייתא וכו' עכ"ל ומבואר דאדרבא ביד"א מחמיר ורק היכי דאתי ממילא כשר וזהו כוונת הש"ך בלא כוונה ר"ל שבאו מאליהן אף שהלכו דרך כלי כשר אבל בהא דסמ"ז שמילא הבור שאובין ביד"א אף שנמשכו דרך חלחולי האדמה פסול שהרי המים באו להבור ביד"א ודוקא בשאובין שנעשו שאובין ע"י שהלכו דרך כלים מאליהן מיקל בזה ואח"ז כתב הראב"ד שם בהא דילפו בידיהן ורגליהן דדוקא מידי בהמות ורגליהן כשר לעשות מקוה לכתחלה ולא מידי ורגלי אדם ובהג"ה שם חולק עמ"ש בפנים וסיים דגם בידיהן ורגליהן של הלגיון בהולכים עם הקרקע כשר לעשות מקוה דאע"ג דשאובה שהמשיכוה כולה אין טובלין בה הכא כיון דלא הי' שאובין מעיקרא שהרי בידיהם ורגליהם העבירום מן הנהר עושין מהן מקוה לכתחלה כיון שהולכים עם הקרקע והיא הלשון שהביא הט"ז סקכ"ח והוא מדברי ההג"ה ולא מהראב"ד עצמו וע"ע בט"ז סוסקמ"ז בזה וגם הב"ח העתיק לשון הג"ה הנ"ל ועיקר טעמו לפי שלא הי' שאובין מעיקרא והעבירום בידיהם ורגליהם דרך הילוכן ולא זילפום בכוונה להמקוה לכן כשר והש"ך קיצר בהעתקתו ונתן מקום לטעות וגם לא הזכיר סיום דברי הב"ח דלא קיי"ל כהראב"ד. ועכ"פ בנ"ד ובנידון הרא"ש דסעי' מ"ז אין שום צד להקל עפ"ד הראב"ד הנ"ל דהתם הא נשאבו להבור ביד"א ונעשו פסולין כשאובין גמורים א"כ אף שנמשכו, להמקוה בלא כונה פסולים וכ', בנח"א שבאשכול סי' נ"ג מ"ש ע"ד הט"ז סקכ"ח הנ"ל

ובדבר מ"ש שנית לענין החשש של עירוב היין בהמים דשמא כשמגביה רגליו למעלה מן המים עם מים שע"ג הרגלים כמ"פ נצטרפו עד שהי' ג' לוגין לענ"ד הדבר פשוט דאין לחוש לכך דבודאי לא נצטרף שיעור ג' לוגין אלא בכמה מיני הגבהות יותר מג"פ ואינו מתכוין לצרפן וע"פ רוב אינו מגביה רגליו למעלה מן המים אלא מנענע בתוך המים וכל פעולתו לבטל המים מתורת מים ע"י שינוי המראה ואין מזה ענין להוייתן ביד"א דהתם המים מתהוים ביד"א והכא אדרבא מתבטלין מתורת מים ביד"א

ובדבר מה ששכחו כלי גדול על המדרגה השני' שבמקוה ונתמלא מים בבוא המים הנובעים ואח"ז הפכוה ועירו המים למקוה אלא שיש ספק שמא כבר הי' שם שיעור מקוה הנה ספק זה אפשר לברר ע"י מדידה של האורך ורוחב וגובה וא"א להקל מספק דאם לא הי' שם שיעור בודאי נפסל ע"י השאובין אבל כפי שכתבת שלא הגביהו הכלים רק דרך כפיי' הנזכר בש"ע סמ"א מ"ב מ"ג וגם מתחלה נשאר שם דרך שכחה אין חשש בזה. והנה כעת כתב שהכלי הי' מונח בעיקום וחצי' ה' למעלה מן המים וגם בכפייתה שפך חלק שלמעלה מן המים לתוך המים ומה בכך שלא הגביה לא אבין כלל כי הלא המים לא נכנסו בהכלי אלא כפי ערך הגובה שעלו המים בהמקוה א"כ בכפייתה אין חשש וגם בודאי לא הי' שיעור ג' לוגין בזה המעט שלמעלה מהמים ואפי' בספק הוי סד"ר וגם הי' מחוברים עם המים שבמקוה ודרך שכחה שלא מדעת ולא נעשו שאובין כלל ושמא כבר הי' שיעור מ"ס ומשנה ערוכה בפ"ב דמקואות ספק נפלו וכו' ספק יש בהם מ"ס וכו' כשר וע' תשו' אבקת רוכל סי' ס"א בזה

ומ"ש מדברי האגודה שבש"ך סוס"ק נ"ז להקל אם יוציא יותר מים ממה שהי' שם בשעה שנפלו הג' לוגין לשם ואף שכתב דשמא יש לחלק בין יצאו המים מאליו ובין הכא שדלו משם בידים ע"ז הביא מהירושלמי פרק ד' דתרומות ה"ח ב' מקואות בזו כ"ס ובזו כ"ס ונפלו ג"ל שאובין וא"י לאיזה מהן אם רצה להוציא קוויה פסולה מזה מוציא וכו' דמוכח דגם במוציא בידים שרי לא אדע מנ"ל דמיירי במוציא בידים דלמא מיירי במרבה לתוכה מים כשרים עד שמתמלא ויוצאין מים משם עד כדי מילואו ועוד וגם נראה לפמ"ש בתשו' ב"ש חיו"ד ח"ב סי' מ"ו בביאור הא דמשערין בכדי שיצאו מילואו ועוד משום דסופן לצאת לא נאסרו הכשרים שנשפכו לתוכן א"כ התינח ביוצאין ע"י שפיכה לתוכן אבל בכה"ג שדולין המים משם אינו מועיל כלל שהרי נעשו כל המים פסולין ע"ש שכתב שמכל הפוסקים נראה דלא כהאגודה וכפי הנראה זהו טעם החילוק בין יצאו מאליהן ובין דלו והוציאו משם לכן לענ"ד יש להכשירו שנית ואם יוכלו ע"י פלומפין פשוטים מה טוב ואם לאו יעשו ע"י המאשיען וישגיחו שילך שפיכת מי הפלומפ למקום שלא יחזור למקוה דרך הקרקע שיכינו צינורות שילכו המים הנשפכין למק"א וגם שבעת שפיכת היין או חלב לא יהי' עוד חששות הקודמים ובאם א"א או שהוא הוצאה גדולה יש כמה צדדי קולא וכמ"ש בתשובה הראשונה. והנלע"ד כתבתי

סימן פו ב"ה ד' ויגש תרנ"ט ברעזן להרבנים הרב המאה"ג וכו' מוהר"ש ראבין נ"י אבד"ק קורטשין והרב המאה"ג וכו' מו"ה אברהם יוסף יעקב גילערנטיר אבד"ק יאשניצא והרב המאה"ג וכו' מו"ה יהודא כ"ץ נ"י מו"ץ דק' סאניק

מכתבם הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניהם בראובן ושמעון שותפים מכמה שנים במו"מ של פשתן שעושין ממנה לייווינד והי' לראובן ע"ה פראצענט ולשמעון כ"ה ובכל שנה עשו חשבונות ביניהם וזה כחמשת שנים נחלה שמעון מאוד וביקש ראובן משמעון לעשות חשבון ולרשום בבוך כדי שיה' לו לראי' נגד היורשים וכן עשו ונרשם בבוך שיש לשמעון אלף ומאה ר"כ ושמעון חתם ע"ז בעצמו ואח"ז שבק לן חיים ונתן ראובן לאלמנתו חמשה ר"כ לשבוע וגם קיבל את בנה הגדול שביקש מראובן שיקבלהו למלאכתו