מהרש"ם חלק ב לא

ובדבר הנשים אלמנות שנגזר עליהם להתגרש מתוך נ' פרסאות הסמוכים לגבול והמציאו להם עצה להנשא ע"פ נימוסיהם לזקנים הדרים בתוך הגבול ברשות הממשלה ועי"ז יהי' גם להם רשות לדור שם ועשו חופה וקידושין ע"פ רב הממשלה אבל לא הכניסה הבעל לרשותו ולא הי' חופה ראוי לביאה כלל כי עשו כן רק לפנים אם מחויבות להתאבל על בעליהן הזקנים שמתו והביא מהפת"ש סי' צ' בשם רש"ל וישויע"ק ושו"מ רביעאה ח"ג סי' פ"ח וח"ס א"ע סי' קכ"א ושו"ת נר למאור סי' י"ז והנה שו"ת נל"מ אינו ת"י כלל ובגוף דברי רש"ל יעוין בשו"ת מחנה חיים ח"ג סי' ל"ט שצידד דהרש"ל פטר רק מלישב ז"י אבל יום א' של אבילות חייב בו אבל, חזר ודחה ע"ש עוד בזה אבל באמת גם להחולקים על רש"ל, נראה דמודים בנ"ד דכיון דמעיקרא נעשה רק לפנים ומעולם לא נקשרו זע"ז ואין לב של זה דוה על זה הגם דנחשבת א"א כדאשכחן בירושלמי פ"ד דיבמות הי"ב שהערים ר"ט וקידש שלשה מאות נשים בערמה בימי רעבון כדי להאכילן תרומה הרי דקידשן בערמה אדעתא שלא לדור עמהם כלל ואפ"ה הו"ל רשות לאכול בתרומה ובע"כ דמ"מ הוי קידושין גמורים וגם צ"ל שהו"ל דין נשואות שהרי ארוסה אינה אוכלת בתרומה ואף שלא הי' הנישואין אדעתא לבעול אותן אך דמ"מ י"ל דהתם לא הי' חופת נדה וגמר וקידש וקנה כדי להפקיע מהם איסור תרומה אבל בנ"ד שהי' חו"נ ולשי' הח"צ ופמ"א וב"מ גם בידע הבעל מזה אין חו"נ קונה ודינה כארוסה וגם י"ל דבכה"ג שיעשה רק מפני חק הממשלה ולא גמר וקידש לכ"ע הוי רק כארוסה והרי ארוסה אינה מתאבלת כמ"ש ביו"ד סי' שע"ג לכן גם בנ"ד א"צ להתאבל והנלע"ד כתבתי

סימן ט

להרב המאה"ג וכו' מוה'. אפרים סטאניסלאפסקע ג"י מו"ץ דק' מיאסקיפקע ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שנמצא שם איזו פעמים אווזות שהגרגרת, שלהם במקום שחיטה כמו ב' אצבעות נתאחדו כל החוליות לאחדים עד שאין עור כלל המחבר בין חוליא לחוליא וגם נשתנה עד שאין ניכר כלל שהוא גרגרת רק כעצם של רגל לבן אלא שהוא דק ובצד העורף הוא כדרכו ופ"א בא לפני רו"מ שאלה כזו שהשו"ב לא יכול לחתוך הסימן עד שהוצרך להוליך ולהביא כמ"פ ורו"מ בדק וראה שנחלק החיבור לב' צדדים למעלה הי' כאצבע כאחד ממש ואח"כ מעט עור ולמטה מהטור קצת הי' ג"כ כאצבע לאחדים וגם העור המחברם הי' בשינוי מכפי ההרגל שע"י חיבור העצמות נעשה העור מתוח הרבה ורו"מ הביא ראי' מדברי הבל"י ס' ל"ג סק"י שכתב ע"ד פר"ח בדין אם באמצע הקנה יוצא כעין קנה אחר אלא שאינו עשוי חוליות כדרך הקנה וז"ל ול"נ להתיר מזה הטעם כיון דאין בו חוליות כדרך הקנה לא נקראת גרגרת והובא גם בש"ע הרב ז"ל סי' ל"ג סקט"ז א"כ מה"ט אם הקנה הוא כן יש לאסור

הנה בראשית השקפה עלה בלבי דיש לפקפק בזה דאף דבאין לו חוליות איננו בכלל יתרת מ"מ י"ל דאינו מעכב בהקנה וכמ"ש כה"ג בשמ"ח סי' ל"ה סל"ד לענין יתור כיס שאין לו גיד שפה דכשר ומ"מ בכיס הורדא כשר גם כשאין לו גיד שפה אף דקיי"ל דחסר הכיס טרפה אך לפמ"ש הל"ש שם סקל"ט וסקע"ד י"ל דדוקא התם דרבים מכשירים בכל ענין יש להקל בזה משא"כ בנ"ד שהוא טרפות מדינא דהש"ס י"ל דדין היתרת והעיקרית שוים ואם מועיל להקל מכ"ש דמועיל להחמיר ושו"ר שגם רו"מ העיר מהא דיתיר כיס ותי' דשא"ה דעכ"פ הכיס מגין כמ"ש התב"ש סק"נ אבל יש לפקפק אמאי ל"ה בכלל יתרת אבל לדינא צדקו דברי רו"מ דכיון דצורתו מפורש בש"ס מחוליא לחוליא ומבר חוליא לבר חוליא וכמ"ש גם בר"מ פ"ג מה"ש וכל הפוסקים (ובדף כ"ז) מקום ששח חטהו דהיינו שיהי' כפוף וכאן א"י לשחות שהרי נתקשה כעצם א"כ כיון שנשתנה במראה ובמישוש מכפי רגילותו הוי בכלל חלוף דבכל האברים פוסל וגם מ"ש רו"מ דהא לדעת הסובר דבעינן שחיטה מפורעת וכתבו התוס' (דף ל') דביה"ש מירוח רווח ובכה"ג לא רווח הוא נכון ואף דאנן לא קיי"ל כן הרי בזה לא פליגי אם בעינן שיהי' הקנה מרווח מרווח דלא פליגי במציאות וגם הרי מבואר כה"ג ברא"ש פ"א דקידושין סוס"י כ"ה וז"ל ואפי' לית הלכתא כריב"י דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו מ"מ מייתי שפיר ר"נ סיוע לדבריו דבהך סברא דקאמר שהיא מתקדשת בשיור פרוטה שעלי' מדעת אביה לא אשכחן מאן דפליג עלי' בהא דהאי דקאמרו רבנן מעות הראשונים לקידושין נתנו לאו מה"ט קאמרו עכ"ל הרי דיש ללמוד הלכה ממ"ד דלא קיי"ל כוותי' במה שלא מצינו חולק עליו ועוד דכבר העליתי בדע"ת סי' כ"ד סק"ו דגם לדידן קיי"ל דבעינן שחיטה מפרעת אלא דלדידן אין מפרעת כזאת פסולה ע"ש וגם מ"ש רו"מ דכיון דאיכא שינוי במשמושו ומראיתו וגם העור שבין הדביקים נתפשט והוא תלוי ועומד ולא מתוח ניכר שנעשה ע"י חולי הוא נכון ומ"ש מדברי מק"מ רס"י ל"ד וכבר קדמו השפ"ד סי' כ"א דעיקר הטרפות תלוי בעור שבפנים שנקרא קנה הרי יש לחוש דגם הקרום נפסק ונתרפא כיון שהוא עור דק וכבר האריך הל"ש בטה"ע סי' ט"ו סק"ח בביאור דברי הראשונים ולכל הטעמים יש לחוש הכא שמא ניקב גם הקרום ונתרפא כיון שיש בו ג"כ שינוי שהוא תלוי ועומד שלא כדרך הקנה בשאר עופות ועמ"ש בדע"ת סי' ל"ג סקמ"ב וע"ש סי' ל' סקי"ד בענין העצם שנתרפא אך לפמ"ש מדברי ערוגת הבושם דגם בנקדרה כאיסור מועיל סתימה יש לצדד גם בנ"ד וכבר העליתי בדע"ת סי' ל"ג סקי"א דבסתימה מתקיימת ואין סופו ליסתר בכל גווני יש להקל ועוד דלפמ"ש בתשו' מהר"י הלוי והובא בט"ז סוס"י כ"ז אין לחוש בכה"ג שמא נתרפא אבל כבר הביא מערה"ב עצמו שכתב דלרש"י ורמב"ם ל"מ סתימה ועכ"פ מטעמים הראשונים בודאי אין מקום להקל

סימן י עוד להרב הנ"ל

ומה ששאל בשור שהלך בעומק השלג ולא יכול לצאת והכהו ערל בעץ קשה ויצא משם והי' צולע על רגל א' והלך כן כמה מיל ואחר שהיית מעל"ע נשחט ובדקו ונמצא שנשבר עצם הקוליות בראשו והיינו סמוך להבוכנא ניטל קורט מהעצם אבל נשאר מכוסה עד החלל והבוכנא לא נשמט והניבין והעור הי' שלימים ויפים רק בהבשר הי' במקום א' צרורות דם הרבה אבל לא סמוך להעצם וחקר רו"מ אם בנשבר קורט מהעצם צריך ג"כ עובח"ר והביא מהמק"מ סי' נ"ה סקכ"ט

הנה מ"ש שם דאין סברא לומר שיעלה ארוכה שיתמלא מקום הנחסר מהעצם באמצע ליתא והועד לפני שראו בעצם יד אדם שחתך הרופא חתיכה באמצע מסביב וחזר וגדל מלמעלה למטה מחלק העליון וכן מחלק התחתון ממטה למעלה ונתמלא כל החסרון לכן במקום שהוא כשר יוכל להתהוות שיתרפא ויתמלא כמקדם אבל כבר כתבתי בדע"ת סקי"א דמלשון תשו' הרשב"א מוכח דגם בניטל קורט מהבוכנא בעינן שיהי' עובח"ר וא"כ ה"ה בנשבר העצם סמוך לגוף במקום דבעי' עובח"ר גם בניטל קורט א' דינא הכי דהשבירה כשמוט ע"י חוזק השבירה כיון דגבי הבוכנא הוי בכה"ג כשמוט כמ"ש גם בדע"ת סקכ"א א"כ ה"ה בנשבר קורט א' סמוך לגוף ואף שכתבתי בדע"ת סקמ"ו דבנשבר מיעוט העצם כשר היינו בנשאר דבוק ולא בניטל קורט א' לגמרי וגם אי נימא דלענין טרפות העצם עצמו יש להקל בכה"ג מ"מ סמוך לגוף יש לחוש שמא מחוזק השבירה ניזוז לכן בודאי בעינן עכ"פ שיהי' עובח"ר ובדבר ההכאה שיש חשש ריסוק שהביא רו"מ מדע"ת סי' נ"ח סקט"ז להקל בהלכה על ג' רגלים אף שצולעת על רגל שנשבר הנה שם כתבתי להקל רק בבדיקת חוט השדרה וה"נ בנ"ד באם שהכה אותה גם על השדרה בודאי מעכב בדיקת החוט עכ"פ אבל באם שהעכו"ם אמר שהכה רק על מקום הקוליות כיון שכל האיסור רק עפ"ד העכו"ם הפה שאסר הוא הפה שהתיר ואין לחוש על החוט א"כ יש להחל כמ"ש בדע"ת, שם סקי"א. והנלע"ד כתבתי

סימן י"א עוד להרב הנ"ל

ומ"ש עמ"ש בחיבורי גי"ד בסוף לוח התיקון בעובדא שנפל נר חלב ע"ג מעים דהוי טהור מליח וטמא תפל והביא רו"