מהרש"ם חלק ב רכב

אינו שוה כלום ואינו מוכרו אלא לקנס ולקנס אינו מוכר והמחבר דחה דהתם אפשר שלא יגח השור שום עבד בעולם משא"כ בנ"ד י"ל דדמי לשטר שכתבו בו לכל המוציאו ועפ"ז חקר רו"מ דבנ"ד שלא הי' הצעטיל ביד הקונה השלישי לכ"ע לא זכה בו שהרי שמעון לא נתכוין לזכות עבורו שלא ידע אם קנהו ואם שילם המגיע עכת"ד

והנה בגוף הדבר אם מועיל בו קנין הדבר פשוט דאף שהוא דשלב"ל וא"ב ממש מ"מ קונה הצעטיל בכומ"ס ואף דבתשו' הרשב"א שהובא בסי' ס"ו ס"ד בהג"ה מוכח דשטר שנתן המלך רשות לגבות מס אינו נקנה אפי' בכומ"ס וברמ"א שם יש ט"ס כמבואר למעיין בב"י אבל היינו בשטר שכ' בו אם אתחסד אבל בשטר חיוב גם בכה"ג מהני כומ"ס כמ"ש בנתה"מ שם וכן מוכח מדברי הט"ז בא"ח סי' קנ"ג סקי"א ע"ש ותבין ואף דבתשו' נו"ב מה"ת חא"ח סי' נ"ח מבואר דגם מי שזוכה בדשלב"ל בדד"מ אין בידו למכרו לאחר. אבל במחכת"ה דבריו תמוהים והעיקר כדברי נה"מ הנ"ל וכ"ה בתשו' ב"ש חח"מ סי' ס"ט וע"ש סי' צ"א עוד בזה ובצעטליך הללו קונה במסירת הצעטיל לבד מדד"מ כמ"ש בתשו' ח"צ סי' קמ"ז לענין קניית הטראטען דמהני קנין המועיל בדד"מ אף שאינו כדין בדתה"ק ובפרט בדבר כזה שכל זכותו הוא בדד"מ בודאי מועיל קנין בדד"מ וגם יוכל לחזור ולמכור בקנין המועיל בדד"מ אך בנ"ד שלא נתן המעות בתחלה וגם אחר שתבעו והתרה בו נתן רק קצת מעות והגביל יום הנתינה הגם שבחיבורי לחו"מ סי' ק"צ הבאתי מכמ"ק דכל זמן שלא תבעו איננו כעובר הרי בנ"ד תבעו אלא שהסכים אח"כ להמפין עד למחר לכ"ע א"צ תביעה כמ"ש המח"א הל' שבועות סי' י' ובפרט דכיון דבנ"ד הוי דשלב"ל וכן הקנין רק מד"מ ובדיניהם אם אינו נותן המעות בזמנו הקנין בטל וא"כ ה"נ בנ"ד ובפרט דהמחזיק בהצעטיל לא ידע כלל מזה וא"כ אין לו זכות בהריוח

ומ"ש לתמוה ע"ד הח"ס א"ע סי' קמ"ה מדברי הטור סי' קי"ג הנה זה כמה שנים כתבתי בגליון מדברי המל"מ פ"כ מהל' אישות שהביא דברי כמ"פ בענין זה וגם בבית מאיר לא"ע שם האריך בזה והעלה דספיקא דדינא הוא ע"ש

סימן רלא להרב המאה"ג מו"ה אלטר שפירא נ"י אבד"ק וויקנא

מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו בראובן שמכר לשמעון ביצים סגורים בתיבות והתנה עמו שאינו ערב לו בעד הסחורה אם הם טובים ועי"ז קנה הסחורה בזול קצת מהמקח וסילק כל המגיע ואחר שהוליכם לטשערנאוויץ פתח התיבות ומצא בהם הרבה מקולקלים הנקראים בנקעס וגם יש בהם שאר מראות עד שיש בהם אונאה יותר משתות והמוכר טוען שבשעת קניי' פתח התיבות וגם הלא בפי' התניתי שאיני ערב בעד טוב הסחורה וגם איני מאמין כלל שהם מקולקלים והנה רו"מ הביא מסי' רל"ב סי"ט דהמוכר ביצים ונמצאו מוזרות מדינא המקח טעות אבל המנהג אינו כן ומנהג מבטל הלכה ומכ"ש בנ"ד שהתנה עמו ע"ז אך דיש להשביע המוכר אם לא ידע מזה או שעשה כן במתכוין להניח בתוכם הרבה מקולקלים דבזה לא דמי לביצים מוזרות שגם המוכר לא ידע מזה עכ"ד

אבל לענ"ד כיון דיש דיעות דבהי' יכול להבחינו ונתן הדמים אין לו טענת מומין וכבר הארכתי בחיבורי לחו"מ סי' רל"ב ס"ג בזה ובנשהמש בו בודאי כן הוא וגם בא"י להבחינו אלא בטורח כיון שנשתמש בו אין לו טענת מומין ובנ"ד כבר נשתמש בהוליכתו לטשערנאווין כמ"ש הרדב"ז ח"ד סי' קל"ו והובא בחיבורי שם וכ"ה בתשו' תוע"ר ח"מ סי' כ"א דהולכת הסחורה הוי כנשתמש בה וגם באונאה הרי קיי"ל דאם שהה יותר מכדי שיראה לתגר אין לו מפנה ומבואר בתוס' ב"מ (דף מ"ט ע"ב) דמשערין כפי שהוא ע"פ רוב שקרובו דר מרחוק אין נותנים שהות יותר ובנ"ד שהאונאה אינו על המקח אלא ע"י שיש בתוכם הרבה מקולקלים ור"ז הי' בידו לבדוק תיכף ע"י פתיחת התיבות בעצמו וא"צ להראותו לתגר וכיון שפרע כל המעות והוליכן למק"א שידוע שעי"ז הרבה נשברים והמוכר מוחזק והתנו בפירוש שאינו ערב לו אף דתנאי באונה ל"ח כמ"ש בסי' רכ"ז סכ"א מ"מ בכה"ג הי' מוטל עליו ביותר לפתוח התיבות ולראות הביצים בעודו במקום המוכר וכיון דגם בלא"ה המע"ה אלא שהי' בידו להטיל קב"ח על המוכר ובכה"ג שהי' בידו להבחינו לאלתר ושהה יותר מכדי שיראה לתגר אין בידו להשביע ולהטיל קב"ח על המוכר כלל. כנלע"ד

סימן רלב להרב הה"ג מו"ה נפתלי צבי גאלדבערג ז"ל ראבד"ק טארנא

מכתבו הגיעני וע"ד הגט שבא מאמעריקא מעיר נעווארק מהרב הכולל היות ששלח איש משם גט לאשתו שבקהלתכם ונכתב שם אבי האשה אברהם המכונה אבש בלא וא"ו אחר הבית וכבר ראו עיניו מ"ש בפת"ש ש"א אות אבא בשם הב"מ ותשו' מ"מ דגם לכתחלה כשר בלא וא"ו ומכ"ש בדיעבד הנה בביאור ס"מ הביא בשם מורו מהר"ם מלובלין דבכל שמות הלעז המנהג שאין מטילין אות המורה על הנקודה בין ב' האותיות מסוף התיבה אשר א' מניע ומחטיף את האות האחרון בנקודת סגול או חירק ושאר נקודות מטעם שהדרך לחטוף האות האחרון מפני מהירות המבטא ואין מדגישין הנקודה וע' בס' שם עולם ש"א אות א' סק"י ומה"ט דעת כמה אחרונים בשם ליבש לכתוב בלא וא"ו כמ"ש בשו"ת חא"ש רס"י ק' וכבר רמז רו"מ גם לשו"ת ד"ח ח"ב א"ע סי' ק"ל בזה וגם בס' ש"ע הנ"ל סקל"ו פסק דמותר לכתוב אבש בלא ו' ובפרט בנ"ד שהוא בשם אבי' כבר כתבתי בתשו' לק' קעשוניב דלפמ"ש בתשו' מהריב"ל ח"ג סי' ט' והובא בג"פ סי' קכ"ט סק"ג וגם בשם תשו' מהרח"ש דבכל מקום שאין שינוי ניכר אלא שהלשון מסופק יש להקל בשם אביו דלא גרע מלא כתב כלום וכן מוכח בכנה"ג סי' קכ"ח בהגב"י אות נ"ב ע"ש וא"כ ה"נ בזה גם אי נימא דיש לכתוב אבוש מ"מ לא גרע מלא כתב כלל דהא עכ"פ אין אבש בלא וא"ו שינוי גמור אלא דהוי לשון מסופק ולכן כיון דכבר נשלח מרחוק ואולי גם חשש עיגון איכא לכן יוכל לסדר הגט בלא פקפוק

ובדבר ההרשאה שנכתב שם השליח משה בן נתנאל ושם אביו יהודא נתנאל אך בפ"כ נקרא רק נתנאל וגם השליח הוא כהן ולא נכתב כן אבל נכתבו סימנים אחרים שהוא בעל אחותו ומלמד תינוקות ורו"מ הביא משו"ת שאילת שלום. מה"ת סי' קל"ד בעובדא כזו והעלה שאין שום חשש בזה והנה ס' הנ"ל אינו ת"י אבל הדבר פשוט כן דאף דמבואר בשו"ת חא"ש סי' ק' דהרשאה גרע מגט וגם בלא כתב שם אבי השליח פסול היינו בלא נודע מי הוא אבל בנ"ד שנקרא בפ"כ רק בשם נתנאל ונכתב סי' אחר שהוא גיסו ומלמד הרי גלוי וידוע מי הוא וגדולה מזו מבואר בשו"ת שו"מ מה"ק ח"ג סי' צ' בהרשאה שהי' כמה. שינוים והי' ש"ק ואעפ"כ הכשיר ההרשאה לפי שהי' נכר מי הוא השליח ע"פ אומדנא ע"ש ומכ"ש בזה וע' שו"ת שער אפרים סי' ק"א בדין המבואר בסי' י"ז סי"ח דבעינן שמו ושם אביו מ"מ אם אמר חתן פ' הוי כשם אביו ובתשו' ב"א סי' כ' וד"ח ח"א א"ע סי' ל"ג וסי' מ"א דשם מלאכתו הוי כשם אביו וכ"ה בתשו' חמדת שלמה סי' כ"ג וה"נ בנ"ד

סימן רלג להרב מו"ה יהודא הכהן נ"י בעיר מיעלעץ

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בכהן א' שמת עכו"ם בבית הסמוך לביתו והכהן נטפל לו כאב ראש חזק ויזיק לו אם ישבע נדודים כל הלילה בבית איש זר אם יש צד היתר שישאר בביתו והביא ד' הש"ך סי' שע"ב דס"ל דטומאה הנמשכת הוא רק מדרבנן וכ"ה בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' קע"ח והמג"א סי' שמ"ג חולק והפ"י סוכה (דף כ' וכ"א) החזיק בדעת הש"ך. ואני מצאתי בא"ר א"ח סי' קכ"ו סק"ג סק"ג ומש"ז ס"ק א' שכ' בדין ש"צ כהן שבאמצע התפלה מת א' בשכונה דא"צ להגיד לו כיון שהוא רק טומאה דרבנן. והנה בד"ז כבר האריך הח"ס סי' ש"מ להוכיח דהוי איסור תורה והביא בשם חמד משה סי' שי"א שגם הש"ך מיירי רק בדאיכא משום סוף טומאה לצאת והוא האריך לבאר לשון הש"ך שיסבול כן ודחה ראיות