מהרש"ם חלק א קכה

סומכין על הנס לכן העלה דע"פ רוב מעוברת וקטנה אינה מתעברת ועתוס' סוטה (כ"ז) ורק חשש מיעוטא איכא ור"מ לשיטתו דחייש למיעוטא ורבנן סמכי ארובא ואמרי מן השמים ירחמו ואף דא"ה בפ"נ אחה"ר כדאי' ביומא (פ"ד ע"ב) היינו ברובא דכל דפריש וכו' דהוי רק ספק כמ"ש הרא"ש ואס"ז ב"מ (ו') משא"כ ברוב גמור שבטבע גם בפ"נ סמכינן ארובא ועוד דביומא שם משום דאתחזיק ישראל באותה חצר והקביעות נשאר במקומו לכן א"ה בפ"נ אחה"ר ועוד דהתם הי' סכנה ודאית והספק אם הוא ישראל וחייבים להצילו לכן א"ה בפ"נ אחה"ר אבל היכא דהספק בגוף הסכנה סמכי' ארובא א"כ דוקא התם שע"פ רוב אין חשש סכ"נ לכן לשי' רש"י אסור אבל בנ"ד שיש סכ"נ עפ"ד הרופאים ורוב נשים מתעברות לכ"ע יש להקל בזמן עונה עכת"ד: והנה בגוף הדבר שחידש בטעמא דר"מ ורבנן כבר קדמו בשו"ת מהר"ם שיק חח"מ סי' נ"ד אך במ"ש רו"מ אם יש לסמוך בשר על רוב יעוין במש"ז או"ח סי' ד' סק"י ובא"א שם סק"ב וונוור"ז סי' קע"ג ומצאתי בתשו' אבקת רוכל להב"י סי' רי"ג בשם רוב דאפי' ס"ס ל"מ בסכנה ע"ש ובתוס' פסחים (קט"ו ע"ב) בד"ה קצין וכו' שמואל היכי אכיל מרור בפסח וכ"ת דבדק וכו' ושמא ברוב ירקות אין בהם קפא וסמך שמואל ארובא ומשום סכנה דקפא חיישי' למיעוטא וצריך חרוסת עכ"ל הרי דבכל רוב וגם במקום שיש ספק בגוף הסכנה ולא אתחזיק שם אפ"ה חיישי' למיעוטא ואף די"ל דהתם בדאפשר לתקן החשש סכנה ע"י חרוסת שפיר חיישי' דא"כ אי מותר למשמש במוך יהא חיוב בזה גם לרבנן כיון דבדאפשר לתקן חיישי' למיעוט דסכנה ואמאי אמרו מן השמים ירחמו: וגם מ"ש רו"מ דכל לצורך שרי והביא מש"כ דיבמות (מ"ב ע"א) לא ישא אדם מעוברת חבירו וכו' ה"נ אי למ"ד במוך במוך וכו' ותמה רו"מ מה ראי' בשלמא בהנך ג' נשים שכבר נשאן ומחויב לקיים מצות עונה מש"ה מותר לשמש במוך אבל הכא שעדיין לא נשאה אמאי יתירו לו לשמש במוך ובע"כ דכיון שהוא לצורך לא מקרי כלל השחתת זרע ומה שאסרו חכמים לשמש במוך הוא רק משום דסמכי' ארובא דלא יתעברו כלל: והנה בגוף הדבר מצאתי בספר חסידים סי' תצ"ט שחילק באמת דהא דג' נשים משמשות במוך היינו לפי שכבר לקחה אבל אסור ליקח קטנה והוא מעכב את המשיח ע"ש ולפי דבריו הקושי' במק'ונ בש"ס דיבמות הנ"ל מה פריך ה"נ אי למ"ד במוך הרי כאן קאי לענין לכתחלה אבל באמת לק"מ דהתם פריך אהא דתנא בברייתא דאם נשא יוציא אמאי יוציא ישמש במוך משום חשש סכנה שמא תעשה עוברה סנדל וז"פ: ובגוף הדין שהביא רו"מ בשם הגהות הגאון ר"ב אשכנזי על תשו' רע"א שהביא מהיש"ש יבמות פ"א סי' ח' להתיר גם ק"ת כבר הביא בהגהת יד אפרים שבסוס ע"ג בהגהות לא"ע לסי' כ"ה וע"ש מ"ש מכמ"ק בזה ומצאתי בתשו' רדב"ז ח"ג סי' תקצ"ו שהאריך ג"כ בד"ז והעלה לאסור בשאר נשים אבל בג' נשים אם יראות שמא אין להם זכות רשאות לשמש במוך ע"י שנותנות מוך באותו מקום בשעת תשמיש כדי שלא תתעברנה כיון דאיכא פ"נ ע"ש ומכ"ש בכה"ג דנ"ד דאיכא חששא טפי דרוב נשים מתעברות וכמ"ש רו"מ וגם יפה כתב רו"מ שהר"ת סמך על מה שמקנחות אח"כ במוך לפי שהיו אז הנשים בקיאות בכך משא"כ בזה"ז כמ"ש הב"י ואחרונים ביו"ד סי' קצ"ו י"ל דר"ת מודה דזורי גם ק"ת וכה ראיתי בס' ישרי"ע ליבמות (י"ב) שתמה ע"ד יש"ש שסותר למ"ש בדרישה לא"ח סי' תר"ו בשם מורו רש"ל להחמיר אבל היינו בשאר נשים אבל במקום פ"נ כדאי הם רש"ל והרדב"ז לסמוך עליהם ובפרט. לפ"מ ששמעתי שבזה"ז נותנים הרופאים לנשים כאלה כמין כיסוי של גומיע דק ונקרא בלשונם פעסאר שמכסין בו פי האם והוא המקור מסביב שלא יקלוט הזרע וא"כ התשמיש כמו בשאר נשים אלא דכמו דבמעוברת סגור פי המקור כן ה"נ בזה ואינו דומה כלל למשמשת במוך דהוי כמשליך זרעו על המוך משא"כ בנ"ד ויש לפרש דכ"ע מודו להקל במקום סכנה: אבל מ"ש רו"מ להתיר רק בזמן טבילה וליל עונה לא אכחד כי לענ"ד י"ל להיפוך דבזמן טבילה וסמוך לוסתה דרוב נשים מתעברות לא ישמש כלל דדמי למאבד הזרע בידים וכמ"ש באו"ח סי' תר"ו הנ"ל דבזמנים אלו אסור להפליט ותוכל להסתיר ממנו זמן טבילתה אבל בשאר זמני עונה דע"פ רוב אינם מתעברות י"ל דליכא חשש משחית זרע כיון דגם בלא"ה אינם מתעברות ומ"מ לענין סכ"נ חיישי' למיעוטא וכמש"ל בשם התוס' פסחים (קט"ו) כעין זה ממש וע"ע בשו"ת כתב סופר א"ע סי' כ"ו שהאריך הרבה בענין זה והביא ג"כ מהאס"ז בשם רא"ה דעיקר ההיתר בשביל מצות עונה ופסק ג"כ להקל במקום סכ"נ ואין לחוש לחשש השחתת הזרע וע"ע בתשו' מהר"י אסא"ד חיו"ד סי' רכ"ב ולכן הגם שהח"ס יו"ד ורע"א מחמירים וכ"ה בתשו' אמרי אש יו"ד סי' ס"ח ובנין ציון ח"א סי' קל"ז ובס' נדרי זריזין בכינוי נדרים לסי' רט"ז דחה דברי תשו' ח"ש שהביא הפת"ש סי' כ"ג אבל הם לא ידעו מדברי רדב"ז ויש"ש הנ"ל וכה ראיתי בשד"ח מע"ר אישות סי' א' אות ל"ב שהביא מתשו' צ"צ החדש א"ע סי' פ"ט שהעיר ג"כ דדוקא בג' נשים שע"פ רוב אינן מתעברות אסורות משא"כ בנשים שרובן מתעברות ויש סכנה בדבר יש להקל כדעת יש"ש וגם הוא לא הביא מדברי רדב"ז שהבאתי (ובמק"א ביארתי הא דכתבו התוס' מגלה (י"ג ע"ב) דאסתר שימשה במוך ואם נפרש ששמשה עם אחשורוש כן י"ל דזרע עכו"ם מותר להשחית אך לפמ"ש מהרש"א ששמשה עם מרדכי כן קשה ויש ראי' דלצורך שרי ואולי התם מיירי אחר תשמיש ועמ"ש ביער"ד בדרשות אה"ו דרוש ב' מ"ש בזה ואכמ"ל) אבל מ"ש רו"מ דיש להקל מחשש הרהורי עבירה של הבעל יעוין בספר חסידים סי' תצ"ט שרמזתי לעיל שדחה טעם זה ומ"מ כיון שהרדב"ז ויש"ש מקילים יותר עכ"פ כדאי הם לסמוך עליהם בכה"ג דנד"ד במקום שנוגע לפ"נ וכפי שעושים בזה"ז די"ל דלכ"ע שרי: אנכי הנני לבאר במ"ש הב"ש בא"ע רסי' כג להוכיח מדברי ס' חסידים דמ"ש בזהר דעון הוז"ל חמור מכל עבירות שבתורה לאו דוקא וע"ש בעצי ארזים מ"ש בזה דדוקא דומיא דער ואינן שהיו נשותיהן עמהם ובשאט נפש עשו כן בכה"ג חמור יותר אבל מהזוה"ק ל"נ כן אבל בנוע"מ פ' ויגש הוכיח מש"ס דקידושין י"ג א' וקשין עריות יותר מדור המבול והרי חטא דור המבול הי' בהוז"ל ומוכח דלא כהזהר וע"ע פיה"מ להר"מ פ"ז דסנהדרין מ"ד ואני מצאתי בזוהר רות אות י"ב וז"ל ואף דעביד עובדין בישין ואוליד בנין בישין בסטרא דמסאבא כד אושיד זרעי' לארעא אבל בתיובתא שלימתא ואוליף אורייתא כולא ימחל לי' עכ"ל ומזה מוכח דמ"ש בזוהר פ' ויחי דל"מ תשובה לחטא זה היינו בלא לימוד התורה וע' בר"ח פ"ב משער התשובה מהזה"ק פ' נשא דבצירוף לימוד תורה מיקרי תשובה עילאה ע"ש ותבין: סימן נט להרב המאוה"ג וכו' מו"ה יהושע העליר נ"י מו"ץ דק' סטרי. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שקנה יין לפסח והשתמש בו בלילות של פסח בכוסות של זכוכית וכן כל ימי החג ואח"ז נודע לו שהוא יין של חמץ ונודע דבזה"ז מערבין שפירטוס של יי"ש בהיין והורה רו"מ לאסור הכוסות מלהשתמש בהם לפסח על שנה הבע"ל כיון שעמד היין בהם כשיעור שיתן על האש ויתחיל להרתיח דמבואר בס' תפ"י שהוא שיעור ו' מינוטין וכאן עמד היין יותר מזה בסדר הגדה ולדידן קיי"ל דגם כלי זכוכית בולעים חמץ כדעת רמ"א סי' תנ"א סכ"ו ואף דבדיעבד מהני הגעלה אבל אין להתיר לכתחלה ורו"מ הביא מתשו' הש"מ סי' י"ז שחוכך לאסור כלים שבלעו משהו על שנה האחרת וגם בספר הנדפס מבעל אפיקי יהודה מחמיר בזה עפ"ד המג"א סק"ל דבכלי ל"ש ביטול ואף דבשו"ת ב"ש חאו"ח סי' צ"ג פסק להקל והביא מהמק"ח סי' תמ"ז סק"ה ותשו' רע"א סי' כ"ו שהקילו ג"כ בזה מ"מ בנ"ד מאן יימר שהחמץ רק משהו בתוך היין עכת"ד: והנה כיון שדעת הש"ך בשם תשו' רמ"א דבהיתרא מהני טעימת ישראל א"כ אם הי' בו טעם יי"ש היו מרגישים בשתייתו ואף דהוי מלתא דלא רמיא י"ל דבהרבה אנשים ששותין כמ"פ סמכי' גם במלתא דלא רמיא כמ"ש בדע"ת סי' ח"י סקט"ו שכ"ה בתשו' רמ"א סי' נ"ד וגם מדברי הב"י או"ח סי' תמ"ז בדין תותים שנתבשלו בכלי חמץ בשם מ"כ בשם ר"ת מוכח כן ע"ש ותבין: ודרך פלפול יש להביא ראיה דבשנים גם במלתא דלא רמיא מהני מדברי התוס' זבחים (ב' ע"א) בהא דקתני כל הזבחים שנזבחו של"ש כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ובתוס' ד"ה כל הזבחים וז"ל עבודה קמייתא נקט וה"ה קבלה והולכה וזריקה וכו' ויש להקשות דהא סתם מתני' ר"מ ובפרט דבש"ס מפרש הא