מהר"ם על שבת קמג:

בתוס' ד"ה ור' יוחנן כו' תנן ר' יהודה אומר אם לאוכלין כו' ורמינהו ועוד א"ר יהודה מתנה אדם על הכלכלה של פירות ביום טוב ראשון ואוכל בשני וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני בשני אין וכו' כצ"ל:

בא"ד בפ' הגוזל קמא דתנן גזל בהמה והזקינה עברים והזקינו וכו' כצ"ל:

ד"ה שמשך מהן וכו' דלמא יהיב דעתיה לסחוט משקה וכו' כצ"ל:

ד"ה חלב האשה וכו' עד אבל הכא מיירי בשעת פרישה מן האשה או מן הבהמה הוא סוף דבור ומה שכתבו התוס' אח"כ לרצון ושלא לרצון וכו' הוא התחלת דבור השני: