מהר"ם על שבת קלט:

בתוס' ד"ה יו"ט ב' יתעסקו בו ישראל וכו' ומעשה היה וכו' ולדידן אע"ג דליכא למיחש כו' פי' דליכא האידנא חברים אפ"ה יש לאסור כיון דמסיק הכי בגמ' דהאידנא דאיכא חברים וכו' אין לנו להתיר מה שכבר נאסר בגמ' גם מן הדין יש לאסור גם בזמן הזה אע"ג דליכא חברים משום דיש לירא פן יראו השרים ויצוו להתעסק במלאכתם וזה היה טעמו של ר"ת שכעס אלא שמה שמסיימו התוס' שלח להם ר"ת בני בשכר אינם בני תורה וכו' דמשמע שטעמו של ר"ת היה בשביל שבני מילואי"ן לא היו בני תורה זה סותר הדברים שכתבו למעלה ששמע ר"י שטעמו של ר"ת היה בשביל שמסיק שם והאיכא חברי כו' דשני טעמים הם ועיין במס' ביצה דף ו' שם בתוס' ד"ה והאידנא וכו' דמתחלה שלח להו ר"ת הטעם דבני בשכר אינן בני תורה ובני מילואי"ן בני תורה ופליג שם הר"י על טעם זה משום דאשכחן דלכמה דברים אינן בני תורה וכו' ומסיק בסוף ועוד אומר ר"ת דבזמן הזה יש ג"כ יהודים שמשועבדים למלכות לעשות מלאכה ואם יראו שיעשו מלאכה למת יכופו אותם לעשות מלאכה למלכות ע"ש ועכ"פ דברי התוס' דהכא אינם מדוקדקים דהאי שמסיימי ושלח להם ר"ת אינן ענין למה שכתבו למעלה מזה וק"ל:

ד"ה ציצית חשיבי וכו' שחשובים בעיניו שדעתו ליתן בטלית ציצית רביעית פר"ת כצ"ל והוא סה"ד פי' אע"ג שנעקרה ציצית אחת אעפ"כ הציצית הנשארות חשובים בעיניו מפני שדעתו ליתן ולצרף הציצית רביעית להציצית הראשונות ולפ"ז אפי' בזמן הזה דליכא תכלת אסור להוציאה ולאפוקי מפירש"י דשרי בזמן הזה ומה שכתבו התוס' אח"כ הא לא חשיבי ובטלי הוא התחלת דבור השני:

ד"ה מ"ש מהא דתניא וכו' בספרים שלנו הוגה כך מ"ש מהא דתניא וכו' וס"ל כר"י דאמר מערימים לעיל בפ' כל כתבי: