מהר"ם על נדה מח

ע׳׳ב ד"ה איבעית אימא ר"י וכו׳ ואפי׳ אמרה קטנה היא אינה נאמנת וכו׳. ר"ל וכ"ש בסתמא דכתבו כך משום דהשתא הוקשה להם דכיון דתריצנא לישנא דבריתא הא דקתני נאמנת לומר גדולה אני שתמאן היינו לענין היכי דבדקוה אנשים אחר בדיקתה וכו׳ אבל לעולם אפי׳ תוך הזמן אפי׳ בסתמא בלא שום נאמנות אינה ממאנת א"כ אהני לן חזקה דרבא באלחר זמן הלא אפי' היכא דליכא חזקה אינה ממאנת ותי׳ דאהני לענין אפי׳ דבדקנוה ולא אשכחו שום שערות דאפי׳ הכי אינה ממאנת דמשום חזקה דרבא אמרינן ודאי נשרו וק"ל: