מהר"ם על כתובות כט.

בתוס' ד"ה ועל אשת אחיו וכו' עד הא נתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה. פי' וה"ה נתארסה ומת מן האירוסין:

בא"ד ומיהו בירושלמי מוקי לה כשבא עליה עד שלא מת וכו'. וצ"ל לפי זה אע"ג דמפותה מדעתה עבדה לא שייך מחלה הקנס אלא היכא דהקנס לעצמה אבל היכא שאין הקנס לעצמה אלא לאביה אע"ג דאביה בעצמו בא עליה לא שייך מחילה ולכך כשמת או נתבגרה לא שייך מחילה וגובה הקנס מן היורשים או ממנו בעצמו כשנתבגרה כך צריך ליישב ודוהק הוא:

ד"ה נערה אין קטנה לא וכו' עד דאסיפא דמתניתין סמיך וכו'. הסיפא היא לקמן (כתובות דף מ':)