מהר"ם על עירובין לט.

בגמ' אמרינן חמרא אירכס ליה ובברייתא דקתני לא יהלך אדם לסוף שדהו וכו' ואמאי לא אמרינן נמי דלמא חמרא אירכס ליה כדהכא היינו משום דהתם הוא נשאר בשדה וכן גבי מרחץ ולכך מוכח מלתא דלצורך שדהו יצא אבל גבי תהום הוא חוזר לביתו אחר שישב שם מעט וקנה שביתה ולכך לא מוכחא מלתא: