מהר"ם על עירובין טו:

בתוס' ד"ה ורבנן וכו' התם דרש מלה דוכתב דהכא. פי' לדרשה דהכא לא איצטריך אלא וכתב בלבד וממלת לה דרשינן דרשה דהתם:

ד"ה על מנת כו' שכבר מת שם. פירוש שתמר בת שם היתה כדאיתא במדרש וקראי מוכחי מחשבון השנים שכבר מת באותו זמן וכתיב בית אביך:

ד"ה פרוץ כעומד וכו' דשבקינן לקרא וכו'. צ"ל דשבקינן לקרא ואיהו מוקי נפשיה לשאם יבא אליהו ויאמר שבצמצום נעשה כו' ר"ל שבאמת אנו א"א לנו לצמצם וקרא אתי לשאם יבא אליהו וכו' אע"פ שדוחק הוא לאוקמי קרא בהכי שבקי' לקרא וכו' ע"כ אנו מוכרחים לאוקמי קרא בהכי כיון דלית לן דרשה אחרינא:

ד"ה רש"י גרס וכו' ותימא וכו' ופ"ה שם כשעירבו וכו'. פי' אלמא כל היכא דבעינן דליבטל ברובא צריך להיות מעורב וא"כ הכא אע"פ שיש כאן סכך כשר טפי לא שייך ביטול כיון שאין מעורב וע"כ לפרש"י הוי טעמא דהכא משום ביטול ברוב דאל"כ מה מועיל שראשו אחד מונח על השפוד מכאן וראשו האחד מכאן מאחר שהשפודין למטה אלא ע"כ צ"ל שטעמו דבטלי השפודין ברובא ולכך הקשו התוס' והא לא שייך ביטול כיון שאינן מעורבין ונראה וכו' ומשני במעדיף שבודאי וכו' ולפירוש התוס' לא קאי מעדיף אריוח שבין השפודין אלא הוי פירושו שמניח סכך כשר הרבה על האויר עד שבודאי יסתום כל האויר וכו' ואין להקשות לפירוש התוס' דהכא הוא כשר כשנתמלא האויר אע"פ שאינו מעורב ואין בטל ברוב והתם גבי אילן צריך לערבו כדי שיתבטל ברוב דהתם גבי אילן איירי שהסוכה אין צלתה מרובה מחמתה כי אם ע"י צירוף האילן ולכך צריך לערב ענפי האילן לבטלם ברוב והכי איתא בסוכה דף ט' שם בתוס' אבל הכא מיירי שבלא השפודין היתה הסוכה צלתה מרובה מחמתה ולכך אין צריך ביטול ברוב אבל לפרש"י דהכא צריך לטעמא דביטול ברוב ולכך פריך שפיר כדפרי' אבל לפי' התוס' לא הוי טעמא דהכא משום ביטול ברוב כלל: