מהר"ם על חולין ז.

בא"ד אמר ר' זעירא ר' יהודה בשם שמואל אומר וכו' ומשמע דקאי אר' יוחנן וכו'. משום דנראה הואיל דהני אמוראי כולהו אמרי מלתייהו בשם שמואל רב יהודה בשם שמואל רבי אבא בשם שמואל ר' שילא בשם שמואל מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

בא"ד ולפי זה לא קשה מידי וכו' שהורמה מהן תרומה גדולה וכו' וכן צ"ל בפ"ק דביצה גבי אושפזיכנא דרבה בר בר חנא דה"ל איסורייתא דחרדלא דמשמע מתוך הסוגיא דאסורים משום טבל. היינו טבל רתרומה אבל לא משום טבל דמעשר והתוס' דכתבו בתחלת הדיבור דמשמע מתוך הסוגיא דחייב במעשר כתבו כן משום דסלקא אדעתן א) [נראה דצ"ל ומיושב בזה קושית התוס' וקושית מאי עורבים שהקשה הוא דווקא לדעת המתרץ דע"פ הדיבור היתה] דאין דאין חילוק בין מעשר לתרומה:

ד"ה אלא מקום הניחו לו אבותיו וכו' וי"ל דבשלמא הכא גבי נחש הנחושת לפי שנעשה ע"פ הדבור טעו בו הראשונים וכו'. משמע בהדיא דהתוס' לא ס"ל כפרש"י דפירש מקום הניחו לו וכו' כשיבואו בנינו אחרינו אם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל שמם דמשמע מפירושו שהאבות הניחו זאת מרצונם לבניהם אחריהם שלפי' התוס' א"א לפרש כן אלא ע"כ צריך לפרש לפי' התוס' שר"ל שהקב"ה נתן מקום לטעות לאבותיו של חזקיה שלא ביערום כדי שעל ידי סבה זו יניחו מקום לחזקיה להתגדר בו וק"ל: