מהר"ם על חולין עז.

תד"ה בלשון יחיד וכו' וא"ת וממאי דמהאי דפסח הדר ביה וכו'. נראה דקושיא זו אינה כ"א לפירוש התוס' אבל לפי' רש"י דפי' דבלשון יחיד אני שונה ר"ל דאתיא כיחידאה וכיון דיחידאה היא אין הלכה כן ולא הוי כבשר א"כ פשיטא דהדר מההיא דפסחים אבל לפי' התוס' דמפרשי דאפילו היכי דאתיא כיחידאי לא גרע בשביל כך אעפ"כ הלכה כן בשאר מקומות אלא שבכאן היה ר"י שונה דברי ר' שמעון לכך יש להקשות דלמא ההיא דהעור והרוטב דהשיב שם ר' יוחנן כך שבלשון יחיד הוא שונה המשנה היה קודם ההיא דפסחים וחזר מההיא דהעור והרוטב ולא היה שונה עוד במשנה דברי ר"ש ולכך אמר שם בפסחים דגידין שסופן להקשות הויין כבשר ונמנין עליהם וק"ל: