מהר"ם על חולין ה.

ברש'י ד"ה מכם ?בכם חלקתי וכו' וגבי דידהו לא כתיב מיעוטא דלכתוב מן האדם כי יקריב קרבן וכו'. ר"ל דהשתא דכתיב כי יקריב מכם קרבן דמשמע מכם ולא כולכם לא קאי מיעוטא אלא אישראל ולא אאומות אבל אי הוה כתיב מן האדם כי יקריב קרבן דהוה משמע מן האדם ולא כל האדם הוה משתמע שפיר דממעט נמי שאפי' באומות יהיה מקצתן ולא כולם:

בתוס' ד"ה מכם ולא כולכם וכו' ולא מייתי התם קרא דכי יקריב וכו' והאי לאו קרבן הוא. פירוש משום דכתיב ביתו והאי לאו דידיה הוא:

בא"ד ועי"ל דב' שמעינן ממכם ולגזילה מקודשת אצטריך ומביתו לא נפקא אלא שאינו יכול להקדישה וממכם לא נפקא אלא שלא עלתה לו לשם חובה כן נ"ל להגיה וה"פ ועי"ל דתרתי שמעינן ממכם דילפינן מיניה להוציא את המומר לעבודת כוכבים וגם ילפינן מיניה להוציא את הגזול לפני יאוש משום דמקרא נדרש לפניו ולאחריו דרשינן אדם כי יקריב מכם קרבן וקאי מיעוטא דמכם אאדם להוציא את המומר לעבודת כוכבים וגם דרשינן כי יקריב מכם קרבן וקאי מיעוטא דמכם אקרבן ר"ל שהקרבן יהיה דוקא שלכם להוציא את הגזול וכי תימא הא נפקא לן כבר גזול מביתו תרוייהו איצטריך דמביתו ילפינן בגוזל מחבירו בהמת חולין שאינו יכול להקדישה כלל דכי יקדיש איש את ביתו אמר רחמנא והאי לאו דידיה הוא ומכם ילפינן לנוזל מחבירו בהמה מקודשת שכבר הקדישה חבירו לחטאת או לעולה והוא גזלה והגזלן ג"כ חייב להקריבה חטאת או עולח ורוצה להקריב בהמה זו הנגזלת בחובתו שאינו עולה לו לחובתו ואינו יוצא בה:

ד"ה בדי שיחזרו בתשובה וכו' אלא נותן טעם לדבר מדרבינן מהא עבריין לדבר אחר וכו'. ר"ל לא אתא ליתן טעם לקרא אלא ליתן טעם על התנא שדורש המקרא כן ומרבינן מיניה עבריין לדבר א' דלא תימא דאינו מסתבר דוא לחלק בין עבריין לעבריין והוה עדיף ליה לתנא לאוקמא מן הבהמה במלתא אחריתי לכך קאמר דסברא טובה היא לרבות מומר לדבר אחד שיקבלו ממנו משום דבקל יחזור בתשובה וק"ל: