מהר"ם על חולין קלה.

במתני' וב"ה אומרים חמש שנאמר חמש צאן וגו' כצ"ל:

בגמ' אלא צאנך למאי אתא. י"ל מאי פריך הא אצטריך צאנך ולא של עובד כוכבים כגון הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים דאצאן דידיה קפיד רחמנא ולא אגיזי דידיה ועיין בדף זה ע"ב בתוס' ד"ה ואי בעית אימא וכו':

ברש"י ד"ה א"ה דבחוץ מגיזתה וכו' אפי' קדשי מזבח נמי והוא סה"ד ומה שכתב אח"כ ובדיעבד וגזז נ"ל דט"ס הוא וצריך למוחקו:

בתוס' ד"ה והא בעי העמדה והערכה וכו' וי"ל דבשעת פדייה בעינן העמדה והערכה. ועדיין יש לדקדק ולוקמא כגון שהעמיד והעריך ופדה ואח"כ גזז ואעפ"י כן פטור דגוף הצאן לא פדה ונשארה קדושה ויש ליישב קצת דכשהגיזה מחוברת ונעשה בהם העמדה והערכה אין פודין אח"כ הגיזה לבדה ותשאר הצאן קדושה ולא מצי לאוקמא כשפדה גם הצאן ואח"כ גזזה דא"כ מקרי שפיר צאנך: