מהר"ם על חולין קלג.

בגמ' אמר אביי מריש הוה חטיפנא וכו' כיון דשמענא להא ונתן ולא שיטול מעצמו מחטף לא חטיפנא מימר אמרי הבו לי כיון דשמענא להא דתניא ר"מ אומר וכו' כצ"ל:

תוס' ד"ה א"ל רבא לשמעיה וכו' רבא גרסי' הכא דרבה כהן הוה וכו'. התוס' פליגי ארש"י דרש"י גרס בפרק עד כמה ג"כ רבא כמו הכא וס"ל דרבא כהן הוה ואפ"ה לא רצה למשקל המתנות אבל התוס' ס"ל דרבא לא היה כהן ומשום הכי א"ל לשמעיה דיזכה לו המתנות ובפ' עד כמה אינם גורסין רבא אלא רבה וע"ש בתוס' אלא שנראה דוחק דלפי זה הא דאמרינן בעלמא אביי ורבא מדבית עלי קאתו צ"ל רבה וזה דוחק דמזכירו עם אביי דהא רבה היה רבו של אביי ומטעם זה עלה בדעתו לומר שהתוס' גורסים הכא בשמעתין רבה ושם בבכורות רבא שהוא היה חבירו של אביי ואמרינן דתרוייהו מדבית עלי קאתו אלא שלפי זה יש קצת דוחק דקאמר רבה בדק לרב יוסף דהא רבה היה חשיב טפי ממנו ואפשר דרב יוסף היה בקי יותר מרבה כדאמדינן בעלמא דקרי ליה סיני ולרב יוסף עוקר הרים והיה רב יוסף מנסה ובדק לרבה ואפשר שזהו דעת ספר ח"ש אלא שקצר מאד: