מהר"ם על חולין קח:

בגמ' חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא. פירוש א"א בשלמא אפשר לסוחטו מותר אתי שפיר דאין אותו מעט חלב שנבלע בבשר נעשה נבילה דמשום מאי יהא נבילה משום אותו טעם בשר הנבלע באותו מעט חלב ואותו טעם בשר הוא נסחט כשאותו מעט חלב נתערב עם שאר החלב שביורה:

בתוס' ד"ה אמאי מותר וכו' צריך תרי ששים וכו'. משום דמעט הרוטב הנבלע בבשר חתיכת הנבילה נעשה נבילה וכשחוזר ונפלט ברוטב אוסר הרוטב במין במינו וקשה לר"י לדבריו וכו' וכלל דברי התוס' הוא דכיון דאותו מעט רוטב הנבלע בבשר לא נאסר אלא מטעם הבשר אין אוסר מטעם מין במינו דאין בה בנאסר יותר מבאוסר והא דפריך חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא וכן לפי המסקנא היינו כשהחלב גם כן נאסר מן התורה שאז אין החלב מקרי נאסר אלא הוא האיסור עצמו אבל הרוטב הנבלע בנבילה ונפלטה לא מקרי איסור עצמו אלא נאסר וכן לפי מאי דמשני גדי אסרה תורה דאין החלב אסור מן התורה מקרי ג"כ נאסר ולכך אין אוסר משום מין במינו:

ד"ה שנפל לתוך יורה וכו' ועוד דאם כן יהא אסור להגעיל שני כלים וכו'. אין לשון סתירה הוא אלא ר"ל חדא דטעם זה לא מסתבר ועוד דגם לפי טעם זה אינו מספיק אלא להגעיל כלי אחד בפני עצמו אבל יהא אסור להגעיל שני כלים וכו':