מהר"ם על ביצה ו:

ברש"י ד"ה ביצים גמורות וכו' עד ואסורה משום הכנה דרבה ר"ל כמו ביצה שנולדה בי"ט דאסור אפי' בי"ט דעלמא משום גזירה די"ט אחר השבת כדאוקמא רבה לעיל ה"נ בנמצא במעי אמן נמי אסורים והא דהוצרך רש"י לכתוב זה משום דלא מצינו טעם לאסור ביצה הנמצא במעי אמו לא משום מוקצה דהא כיון דשחט התרנגולת ע"כ בעומדת לאכילה איירי וגם לא שייך לא טעם משקין שזבו ולא פירות הנושרים כ"א בנולד ע"כ הוכרח רש"י לפרש דאסור מטעם הכנה דרבה כדלעיל:

בתוס' ד"ה עגל שנולד בי"ט מותר ותימה מ"מ הוי אסור משום נולד כמו ביצה רוצה לומר דאע"ג דמוכן הוא אגב אמו ואין כאן איסור מוקצה מ"מ יאסר משום משקין שזבו או פירות הנושרים כמו ביצה שאפי' בתרנגולת העומדת לאכילה שאין בה איסור מוקצה אסורה הביצה משום פירות הנושרים ומשקין שזבו כדאוקמי לעיל רב יוסף ורב יצחק:

ד"ה ביצים גמורות וכו' וקשה דאמרי' בעירובין אפי' ביעתא בכותח' כו' מאי קמ"ל פשיטא וי"ל דכ"ע מודו דביצים גמורות מותרות כן נ"ל לגרוס ולהגיה ויתר הדברים אשר הוגהו בתוס' שלפנינו טעות הן וכך הם קישור דברי התוס' הואיל ומן הדין ביצים חשובים כבשר כדאשכחן גבי ביצת נבלה דאסרי לה ב"ה אפי' כל שכמוה נמכרת בשוק אלא מה שאנו מקילין ומתירין אותם בחלב הוא מטעם דבשר עוף בחלב הוא מדרבנן א"כ אינו דבר פשוט הוא כ"כ להתיר א"כ קשה דאמרי' בעירובין וכו' דע"כ התם מיירי בשחט תרנגולת ומצא בה ביצים דאי בנולדים אין שום אדם מסתפק בהן כדי שיהא צריך להתיר אותם וא"כ מה קמ"ל שלא יתיר במקום רבו ופשיטא דאין זה דין פשוט כ"כ ולכך קאמרי וי"ל כמו אלא י"ל וחוזר משינויא קמא ור"ל דדבר פשוט הוא דביצים גמורות מותרות בחלב דאין שום מאן דאמר בעולם שיחשיב' כבשר ועד כאן לא פליג רבי יעקב אלא באם הן מעורות בגידין אבל בגמורות פשיטא דמותרין בחלב לכ"ע והא דאסרי (בה) [ב"ה] ביצת נבילה לא מטעם שנחשבה כבשר נבילה אלא מטעם גזירה שגזרינן משום ביצת טריפה והשתא א"ש מה שאמר בעירובין אפי' ביעתא בכותח' וכו' דרבותא ורבותא הוא שאף שדבר פשוט הוא אפ"ה לא לישרי במקום רביה וק"ל ודברי ספר ח"ש בענין זה אינו מובן לי:

ד"ה וכי תימא קמ"ל וכו' עד ותימה א"כ מאי פריך וכו' ומאי דחיק נפשי' וכו' הואיל ומשובשת היא וכו' דוצה לומר דהא ע"כ המשך הסוגיא לפי פרש"י הכי הוא וכי תימא קמ"ל במתני' וכו' ר"ל וברייתא משובשת היא זה אינו דהא נמי תנינא ביצה שנולדה וכו' ולכך תני שנולדה לאשמועינן דעד כאן לא פליגי ב"ש וב"ה אלא בנולדה וכו' וכי תימא ב"ה אפי' במעי אמן נמי אסרי וכו' ר"ל וכי תימא דלעולם ברייתא זו משובשת היא משום דלא אשמועינן רבי רמז מזה במתני' והא דקתני נולדה לא לאשמועי' דב"ה מתירין במעי אמן דלעולם ב"ה אפי' במעי אמן נמי אסרי והא דקתני נולדה להודיעך כחן דב"ש וכו' א"כ כך הוא הצעת השיטה א"כ מאי קאמר בתר הכי אלא הא דתניא השוחט את התרנגולת וכו' מני דהא השתא היה בא לומר שהברייתא זו משובשת משום דאין לה רמז במתני' והא דקתני נולדה הוא להודיעך כהן דב"ש וא"כ איך סותר סברא זו במה שאמר אלא ברייתא זו מני הא השתא הוא סבר בסברא זו שמשובשת היא ואין ה"נ דאין לאוקמא כשום תנא וק"ל:

בא"ד ע"כ צריך לפרש כו' כלומר מה ששייך במתני' וכו' ד"ל לפי פי' התוס' כך היא השיט' וכי תימא דהא דקאמר רב הונא דאסורים לאוכלן בי"ט אתיא אליבי' דב"ה והא דקתני בברייתא דמותרין לאוכלן בי"ט אתיא כבית שמאי וא"ת אי איתא דאתיא כב"ש מאי אתא לאשמועינן הא תנן במתני' ב"ש אומרים תאכל אי ממתני' ה"א דלא מתירין ב"ש כ"א בנולד אבל בנמצאים במעי אמן מורים ב"ש דאסורין דחמירין טפי ומה ששייר במתני' קמ"ל בברייתא דבמעי אמן נמי מתירין ב"ש זה אינו הא נמי תנן במתני' דאדרבה דבמעי אמן קילי טפי דאפי' ב"ה מתירין משום דהאי דקתני מתני' נולדה ע"כ אתא לאשמועינן דדוקא בנולדה פליגי ב"ה אבל במעי אמן מודו דמותרין דאין לומר דלהכי קתני נולדה משום דדוקא גבי נולדה מתירין ב"ש אבל במעי אמן מודו דאסירי משום דחמירי טפי דא"כ תקשה לך ברייתא דקתני דבמעי אמן מותרין מני וגם אין לומר דלעולם אימא לך השתא דבמעי אמן חמירי טפי וברייתא דמותרין אתיא כב"ש ואשמועינן טפי ממתני' דאפי' במעי אמן מתירין ב"ש והא דקתני מתני' נולדה משום כחן דב"ה דאפי' בנולדה אסרי דא"כ תקשה ליתני במעי אמן ולאשמועינן כחן דב"ש דאפי' במעי אמן מתירים דכח דהתירא עדיף א"כ ע"כ ליכא למימר בענין אחד אלא צ"ל דהא דקתני במתני' נולדה הוא לאשמועינן דדוקא בנולדה פליגי ב"ה אבל במעי אמן מודו דשריא נ"ל ולא עמדתי על כוונת ספר ח"ש בדבור זה אבל מ"מ קשה לי דלפי פירוש זה של התוס' לא יתיישב הא דקאמר בתר הכי וכי תימא ב"ה במעי אמן נמי אסרי והא דקתני נולדה להודיעך כחן דב"ש וכו' משום דלפי שיטה זו ע"כ צ"ל דה"ק וכי תימא דלעולם אימא לך דברייתא זו אתיא כב"ש ולאשמועינן אתא מאי דשריא במתני' דאפי' במעי אמן מתירין ב"ש אע"ג דחמירי טפי וא"כ איך שייך לומר הא דקתני נולדה להודיעך כחן דב"ש דאפי' בנולד נמי שרי דהא השתא בסברא זו ד"ל דלתרוצי אתא דנימא דבמעי אמן חמירי טפי והברייתא אתיא לאשמועינן דאפי' במעי אמן שרו ב"ש מאי דלא אשמועינן במתני' וק"ל וגם קשה שמאיזה סברא יעלה על דעת שום אדם לומר דבמעי אמן חמירי טפי מבנולד דקאמר עלה וכי תימא קא משמע לן בברייתא מאי דלא אשמועינן במתני' לפי פי' זה ע"כ פי' זה של התוס' תמוה בעיני וכבר חדשתי פירוש אחר ושיטא אחרת בסוגי' זו בחדושי שחדשתי בישיבתי הרבה וגדולה במעלה ת"ל רק שאין כאן מקום להאריך: