מהר"ם על בבא מציעא צט.
Maharam on Bava Metzia 99a · מהר"ם על בבא מציעא · free full Hebrew text
Open in the reader →ד"ה אמר שמואל וכו' עד ודחי ליה בדוחק. פי' דאי לא פליג שמואל עליה דרב להוי סייעתא לרב ולמה לה לגמרא לאוקמא בשנויא דחיקי אלא ודאי להכי אצטריך לדחוק ולתרץ שלא יהיה סיוע לרב כי היכי דלא תקשה מינה לשמואל:
ד"ה וחבירו מותר לבקע בו כו'. וא"ת בלא ההיא דהכא תקשה על ההיא דתוספתא דקתני ובא חבירו ובקע כו וכו' כולן מעלו מההיא דפרק הנהנין דקתני אין מועל אחר מועל במוקרשין וכן מסיפא דתוספתא גופה קשה דקתני נתנו לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל בעולה וכו'. וי"ל בלא ההיא דהכא היינו יכולים לומד דבבקיעה לחודה אין יוצאת לחולין ולכך קתני ברישא דתוספתא דכולן מעלו אבל בנתינה יוצאת לחולין ולכך תני בסיפא נתנו לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל דאין מועל אחר מועל במוקדשים ובכלי שרת אפי' נתנו לחבירו כולן מעלו אבל הכא דמשמע דבבקיעה לחור יוצא לחולין דאמרו וחבירו מותר לבקע בו לכתחלה קשה וק"ל:
בא"ד וע"כ נראה לו יותר שאינו יוצא לחולין אלא אותה הנאה וכו'. ונראה דלפי זה יתורץ גם כן התימה שבתחלת הדבור שלפי זה אתי שפיר דקתני וחבידו מותר לבקע בו לכתחלה ואפי' הכי קתני בתוספתא בא חבירו ובקע בו וכו' דאע"ג דכבר בקע בו הראשון לא יצאה כולה לחולין ודו"ק: