מהר"ם על בבא מציעא מז.

גמ' אמר רבא אטו חליפין בשופטני וכו' כצ"ל:

תוס' ד"ה גאולה זו מכירה וכו' ומפרש ר"ת גאולה זו מכירה ולרבי יוחנן גאולה בכסף ולר"ל במשיכה וכו'. יש לדקדק היאך מתיישב המקרא דוזאת לפנים בישראל וגו' שהרי מסיים בסוף המקרא שלף איש נעלו וגו' דכל הקנינים הן ע"י נעל דהוא קנין סודר ולא בכסף ובמשיכה וצ"ל דה"ק קרא וזאת לפנים בישראל על הגאולה שדין תורה הוא שנקנה בכסף או במשיכה ועל התמורה שהן חליפין שוה בשוה לקיים כל דבר הוא חליפין שאינו שוה בכל אלה הקנינים היה המנהג אז בישראל כשלא היה להם פנאי לקנות על ידי כסף או משיכה או להחליף זה בזה בחליפין השוין כגון שלא היה אותו הנקנה כאן במקום הקונים או המחלפים אז היה המנהג להקנות איש לרעהו ע"י מנעל אפילו היו הדברים הנקנין שלא בפניהם בכל שהן:

ד"ה קונין בכלי וכו' ומאן דאמר בכזית סבר כרבנן דאבא שאול וכו'. פי' דבפ' כל שעה פליגי רבנן ואבא שאול בזר שאכל את התרומה דרבנן סברי בכזית דכתיב כי יאכל קדש ואין אכילה פחות מכזית ואבא שאול סבר עד שיהא בו שוה פרוטה דכתיב ונתן ואין נתינה פחות משוה פרוטה והשתא אותו מ"ד דס"ל גבי סיכה בכזית טעמו משום דאיהו ס"ל כרבנן דאבא שאול גבי תרומה דהוי בכזית ויליף סיכה נתינה נתינה מתרומה: