מהר"ם שיף על זבחים כ:

ברש"י בד"ה בכהני כו' רגלים. הס"ד: ומ"ה יציאה כו' הקדשים שקידשו בכלי כו':

ד"ה דלא פריש כו' מעבודה. הס"ד: ומ"ה ונטמאו כו' את הידים הס"ד: ומ"ה מטבילין כו' לבדן. הס"ד:

ד"ה מקדש כו' לקידוש. הס"ד: ומ"ה בפנים כו' הכיור וגו' והתם כו' ממנו. הס"ד: ומ"ה בכלי כו' איתרבי. הס"ד: ומ"ה או שטבל במי כו' מכונסין. הס"ד: ומ"ה עבודתן כו' קידש. הס"ד:

ד"ה אבל יצא כו' תידוק מינה. הס"ד:

ד"ה שיצא להסך כו' ידיו ורגליו. הס"ד:

ד"ה פרה כו' המשחה. הס"ד: ומ"ה ויוצא אלמא כו' ורגלים. הס"ד:

ד"ה את"ל כו' הדעת. הס"ד. כצ"ל:

בתוס' בד"ה יציאה כו' דעתיה מיניה דמשום קידוש כו'. לא פסול אלא משום עבודה בחוץ אבל כו' (משום דס"ד דמאן כו' עד בבית המוקד שייך לעיל ע"א סוף ד"ה מיתיבי ראוהו כו' תירוץ לקושיתם שם ודו"ק):

בא"ד במקום זריזין איתא אורחא דמלתא כו'. קצת קשה מאי קושיא התם משום לישה הוא דפסול כמו בללה (זר) [חוץ לחומה] דלעיל וכן התם בגמרא מייתי עלה ברייתא דבללה זר [כשירה חוץ לחומה] פסולה ע"ש [וכן הקשה מהרש"א בסוכה דף נ] ודו"ק:

בא"ד גבי שולחן אבל מקדש כו' פירוש הקונטרס דהכא. הס"ד: ועוד דיבור זה במנחות דף ט ובסוכה דף נ. ומ"ה קידש בכלי כו' טפי מבמים. הס"ד: ומ"ה כל המטיל כו' כצ"ל: