מהר"ם שיף על כתובות פז.

גמ' אבל בין מיתה לקבורה משבעינן לה כו'. ומתני' דקתני הלכה מקבר בעלה כו' הול"ל ממיתת בעלה י"ל דלא נעשה אפוטרופסית גם אהך קאי שלא נעשה אפוטרופסית בין מיתה לקבורה וכן ואם נעשה אפוטרופסת ודו"ק:

גמ' אבל מה אעשה כו'. ופליג אמתני' דתנא דמתני' סבר דפטרה לגבי יורשין מכל שבועות אף משבועה הבא ליפרע כו' ואבא שאול סבר שאותה שבועה הזקיקוה חכמים על כל פנים וע"י גלגול נשבעת שבועת אפוטרופסות ג"כ ועיין כדמוכח דף פ"ח ע"ב ועיין בזה גם באשר"י:

במתני' מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים ונפרעת שלא בפניו כו' כצ"ל כדמשמע מגופא דמתני' [דמפרש ברישא מנכסים משועבדים] ופרש"י ומגמ' בסמוך וק"ל:

ברש"י בד"ה על הפוגמת וכ"ש כו' ובד"ה כתוב דלא כו' ומגו דרמיא כו'. משום דסיפא דהלכה מקבר כו' דקתני אם נעשית אפוטרופסית פטורה משבועת אפוטרופסית על שעבר ארישא קאי וכפרש"י א"כ בהכרח צ"ל דברישא פטורה עכ"פ משבועת אפטרופסת [ולהכי לא ניחא ליה לפרושי דלמ"ד על הפוגמת היינו אבל על אפטרופסת לא. דמי הוה ידעה כו']:

ברש"י בד"ה מנכסים משועבדים כו' דלמא אי הוי גבי מן הלוה כו'. ובסמוך מנכסי יתומים כו' כולהו משום האי טעמא אע"ג דאף כשפטר הוא אשתו יורשין משביעין אותה לאבא שאול או כשפטרה הוא אין לי עליך אבל לתנא קמא יורשין משביעין אותה עיין בתוס' שבועות דף מ"א ע"א בד"ה וכי מה בין זה לפוגם שטרו ע"ש [שהקשו זה על רש"י] וק"ל:

בתד"ה ולכרגא כו' וקשה דמשמע הא לשאר צורכי יתומים מכריזין. דפשיטא דמקרי כרגא גם כן צורכי היתומים וא"ל לשאר צורכי היתומים פשיטא אלא אף אם לפרוע לבעל חוב שהלוה לצורך הכרגא דמכל מקום גם בעל חוב שהלוה לשאר צרכי היתומים הדין כן דאל"כ לוקמי מתני' דהתם כן:

בא"ד לכך נראה לפרש לכרגא של אשה כו'. ולמזוני נמי פי' לאשה או מזון הבנות כפרש"י:

בתד"ה מנכסי יתומים כו'. דהך לא הו"מ לאוקמי כגון שיש רבית כו' דבכתובה איירי וגם רבית לא אשכחן אלא בעובד כוכבי' ושקיבל עליו לדון בדיני ישראל ולא שייך בו לא תפרע אלא בשבועה וק"ל:

בסה"ד דלא נפשוט הא דבעי ליה בהניזקין. וטובא דמייתי התם אפשר לא מצי לאוקמי בגדולים דהא תוס' כתבו וליכא למימר כו' דא"כ האי דאין נפרעין כו' ולא הזכירו מטובא כו' ע"ז קאי ג"כ ואומר ר"י והליכא למימר נשאר קיים בתירוצם:

בתד"ה מקשין כו' ולעיל נמי כו'. לרווחא הזכירו וכלאחר יד ולא הקשו לעיל במקום אותה משנה הך קושיא דאף דר"ע קאמר לה מסתמא לא פליג ר"ט בהא ודאי אותה משנה צריכה לאשמעינן דינא למי יתן לכושל או ליורש פלוגתא דר"ט ור"ע [אבל הך דאלמנה למה לי] י"ל משום דלעיל יש לומר דלא מקרי נזקקין לנכסי יתומים דאילו הוי מקרי כן לא היה משתעבד כלל לבעל חוב ולכתובת אשה [דהא מטלטלי נינהו] רק הוא ביד אחר ומצי איירי בקטנים אבל גדולים לעולם ה"א דא"צ שבועה משא"כ מתני' דהכא דאיירי בהכרח בגדולים וק"ל:

בא"ד מתני' דהכא בגרושה. ומתני' דלעיל ג"כ י"ל כן אף דקתני יורשין הכא קתני נמי מנכסי יתומים ובסיפא כיצד מת והניח כו' דלאחר שגירש מת ובאת ליפרע מן היתומים: