מהר"ם שיף על כתובות לח:

גמ' אימא בתולה לג"ש ואשר לא אורסה כו'. לר"ע דמתני' מקשה אף דלכאורה נראה לפי הסוגיא דאר"ע דברייתא דביה עסיק קמקשה דלר"ע דברייתא י"ל אי בתולה לגז"ש א"כ אתיא גז"ש ומפיק לקרא לגמרי משא"כ אשר לא אורסה קרי ביה אשר לא ארוסה משא"כ לר"ע דמתני' פריך שפיר. או אפשר למאי דלא אסיק אכתי אשר לא ארוסה קא מקשי וק"ל:

גמ' ור' יוסי הגלילי האי סברא מנ"ל כו'. וא"ל דלמא מאשר לא אורסה ואף דלא מופנה ליכא למיפרך מידי וילפינן מיניה גז"ש ופשטיה למיעוט הא אורסה אין לה קנס דהשתא בריה"ג ור"ע דברייתא קעסיק ודו"ק:

גמ' סד"א הואיל וחידוש כו'. וכל חרם ה"א ללימוד ת"ק דר"ח אבל לבתר דגלי לן קרא בארוסה ילפינן מכל חרם לכל קנסא (ס) וגם צ"ל הכא נמי כמ"ש התום' לעיל דמתני' מפיק ליה מלא יהיה אסון [ובאמת מאשר לא אורסה נפקא וצ"ל תי' דלעיל] אך ז"א דהרי בר"ע דברייתא קיימא:

גמ' מלתא דפשיטא ליה לאביי מבעי ליה לרבא. היינו למר בר רב אשי דמפרש בסמוך בעיא דרבא מיתה עושה בגרות אבל למה דמפרש תלמודא השתא בעיא דרבא פשיטא ליה לרבא לאידך גיסא וכמ"ש רש"י בסמוך וק"ל:

בתד"ה מי אתאי וכו' ומפקי קרא מפשטיה טפי מהכא. דהכא רק הדיוק שקר והתם פשטא דקרא דשכיר ותושב ישראלים אוכלים דלא קניי' רבי' לגופיה והוי ישראל גמור:

בסה"ד ומשום הפנאה כתבי'. דבלא"ה נמי ידעינן דערל לא יאכל אלא להיות מופנה כתביה:

בתד"ה לאבי הנערה כו' ואנא ידענא דלא הוי בסקילה דלאו נערה היא. ולא אמרינן דאשעת ביאה מיחייב מסברא רק כיון דהשתא בוגרת נחייבה כאשת איש דבחנק או כזינתה השתא בבוגרת דנדונה בחנק אבל הכא מסברא מיחייב אשעת ביאה משום דאי אפשר לפוטרו בלא כלום וק"ל:

בתד"ה יש בגר כו' מדקתני הרי הן כו' משמע דאין יכול להוריש כו' ואומר ר"י כו'. ולפי' ר"י הלבן [דאף קנס יכול להוריש] צ"ל דשאני הכא דכתיב ונתן דגלי קרא עיין לקמן:

בא"ד דהומ"ל ולטעמיך. ולמאי דמוקי בעמד בדין ניחא וסיפא בלא עמד בדין [על הגניבה] דאילו עמד בדין בחיי אב ופסקוה למלתא הו"ל גזלן וכי טבח ומכר אח"כ דידיה קטבח ופטור מד' וה'. וה"מ לפלוגי ברישא בין עמד בדין או לא רק איידי דקתני רישא כו' כדאיתא התם בגמ' ללישנא קמא. והוי מצי להקשות דהי"ל לשנויי דעדיפא למיתני בסיפא מת האב ואח"כ טבח דאע"ג דליכא לפטורי משום דאין מוריש קנס לבניו דהא החיוב בא אצל האחין אפ"ה פטור משום ה' חצאי בקר [אבל ברישא בלא עמד בדין איכא לפטורי נמי מטעם דאין אדם מוריש]. וכן ה"מ למידק דבסיפא פטור מד' וה' אבל כפל משמע דחייב אע"ג דאיירי בלא עמד בדין ואין אדם מוריש קנס לבניו וע"ש בתוס':

בא"ד משמע דאי קרינן ביה וטבחו כוליה באיסורא חייב כו'. משמעות לשונם משמע דאסיפא קאי ואין בסיפא קושיא מד' וה' דלמה לא יתחייב ד' וה' כיון דלאחר שמת אביו טבח ומכר אין כאן מוריש קנס רק מכפל קשה בסיפא והתוס' דהכא לא הזכירו כפל דא"כ אף מלישנא קמא הוי מצי להקשות [וכמ"ש לעיל] רק ר"ל דסיפא ע"כ איירי בלא עמד בדין דבעמד לא מיחייב בלא וטבחו כוליה כו' רק משום דהו"ל כגזלן ואפ"ה משמע דדומיא דהכי דהיינו בלא עמד בדין אילו היה בחיי אב שהיה טבחו כוליה באיסורא היה חייב ד' וה' דלא מסתבר להו לומר דבלא עמד בדין בחיי האב פשיטא דפטור משום דאין אדם מוריש קנס [אלא] אפי' לאחר מיתת אב פטור מ"ט וטבחו כו' דא"כ הו"ל לפלוגי מיניה וביה ברישא בין עמד או לא ובלישנא בתרא משמע דלא שייך לפלוגי [מדלא קאמר נמי בלישנא בתרא כבל"ק] ודו"ק:

בא"ד ותירץ ר"י דמיירי בעמד בדין ואמרו חייב אתה כו'. ורישא וסיפא בעמד בדין ואמרו לו חייב אתה לו צא תן לו דכיון דלא פסקו למלתא לא הוי גזלן ולא הוי לענין זה העמדה בדין אבל הוי שפיר העמדה בדין לענין קנס דמוריש דנעשה ממון וק"ל. ודברי ר"י הלבן ע"ש בתוס' ודו"ק: