מהר"ם שיף על כתובות ל.

גמ' ותו ארי' וגנבי כו' מהא דהכל בידי שמים דמשמע אפילו ארי' וגנבי לא מוכח דאין למידין מן הכללות אפילו במקום כו'. ואפ"ל עוד (כ) ועיין:

בתד"ה אי לאפוקי כו' אליבא דכ"ע כו'. דלהך מ"ד בעשה [ר"י דהוא אמורא] תקשי לר"ש בן מנסיא אליבא דר"ע רבו מאי בינייהו כיון דאין קדושין תופסין בחייבי עשה [ומאי קאמר הניחא כו' דאליבא דר"י ודאי טעמא דנפשיה קאמר] ולא דמיא למ"ש בסמוך בהא לא חיישינן אי פליג ר"מ אר"ש וכו' וק"ל:

בתד"ה הכל מודים כו' ואיצטריך למעוטי כו' יבמה לשוק כו'. א"ל אמאי לא הביאו התוס' ראיה לעיל בד"ה חילולין מיבמה לשוק דאין קדושין תופסין בה ואפ"ה הולד אינו ממזר דדלמא הולד ממזר אף לשמעון התימני דס"ל דאין ממזר אלא מחייבי כריתות וכמו בכותי ועבד הבא כו' דהכל מודים שהולד ממזר אף לשמעון התימני וק"ל:

בא"ד ובקונטרס פירש כו' ולר"ע ניחא כו'. עיין בח"ש שכתב דניחא שפיר [אף לרבנן] דע"כ מפיק מדר' נחוניא דאל"כ מנ"ל לרבויי חייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושין דלמא חדא לחייבי עשה וחייבי לאוין וחדא לאייבי כריתות כנדה דתפסי בהו קידושין ואיצטריך ייתורא להכי דלא נתרבו מריבויא דחייבי לאוין [אף דתפסי בהו קידושין] דס"ד למיפטרה מטעם דקים ליה בדרבה מניה לר' נחוניא ומ"ש התוס' לעיל דחייבי לאוין אי תפסי בהו קידושין נתרבו מחייבי עשה [וא"כ ה"ה נדה] היינו אי לא ס"ל כרבי נחוניא דלית לן למעוטי ולמיפטר חייבי כריתות אם לא ממיעוטא דלו תהיה לאשה וכמ"ש התוס' לעיל ע"ש. וסיים בח"ש דלהכי סדרי' אחר רב חסדא. ויש לעורר עוד בלא הא דר"ח הכל מודים בבא על הנדה כו' [מוכח דמפיק מדר' נחוניא] דאי לא מפקא מדר' נחוניא מנ"ל לרבויי חייבי כריתות דלמא חד לחייבי עשה וחייבי לאוין דתפסי בהו קידושין וחד ליבמה לשוק דלא תפסי בהו קדושין. אבל חייבי כריתות לר' נחוניא לא ואמאי כתבו ולר"ע ניחא הא לכ"ע ניחא. ואפ"ל בדוחק דסברת התוס' דלעולם אם נתרבה פעם אחד חייבי לאוין נתרבו כל חייבי לאוין ותו ליכא לפלוגי בין תפסי ללא תפסי בחייבי לאוין גופייהו וכן אם נתרבה פעם אחד חייבי כריתות תו ליכא לפלוגי בין חייבי כריתות לחייבי כריתות כי היכי שכתבו לעיל בד"ה וחד לאתויי חייבי לאוין דאם נתרבה לא תפסי קדושין נתרבו כל לא תפסי קדושין או בהיפך ושדיא חייבי לאוין או לחייבי עשה או לכריתות ה"נ י"ל לאידך גיסא אם יש ריבוי פעם אחת לחייבי לאוין או כריתות נתרבה הכל ודו"ק:

בסה"ד ומתני' קתני בא על בתו פטור. וה"ה ברישא אע"פ שהן בהכרת אין בהן מיתת ב"ד:

בתד"ה הכל כו' הא דאמרינן אל יעמוד אדם במקום סכנה כו' וקיר נטוי כו'. לכאורה ודאי בידי שמים רק ע"י כן מזכירין עונותיו ובאין יותר מהרה בידי שמים וק"ל:

בא"ד והסיר ה' ממך כו'. לכאורה אין קושיא דתקשי בלא"ה מנ"ל דזה צינה אלא דקשה ליה למה כתיב והסיר והול"ל לא ישלח עליך כסיפא דקאמר לא ישימם בך אלא איירי בצינה דאינו כ"כ ברכה לא ישימם דאף בלי ברכה האדם יכול לשמור עצמו מהם שלא יבא עליו והשומר נפשו ירחק מהם להכי מברכו והסיר אף שבא עליך בפשיעתך וק"ל:

בתוס' מיום שחרב וכו' והתם בזמן שבית המקדש קיים איירי וכו'. ור' חייא רבותא נקיט אף משחרב בית המקדש ובטלו ד' מיתות מ"מ דין ד' מיתות לא בטלו ומקודם פשיטא דלא בטלו דהא אף ד' מיתות לא בטלו ואם נמצא לפעמים מי שלא נידון פשיטא דאירע לו דין ד' מיתות ודו"ק [וכן הוא להדיא בתוס' סנהדרין שם]: