מהר"ם שיף על כתובות קד.

בתוס' בד"ה ומרתא כו' דלפום גמלא שיחנא כו'. כתבו זה לפי האמת אבל לפי הס"ד דלא ידע הך סברא דלפום גמלא כו' דאליביה קאמר מ"ר דהך פירכא ליתא אליבא דבר קפרא כו' יש לומר כדבריהם בלא הך סברא לפום גמלא כו' מכח הכרח דאלמנה ובתולה שוין [וע"כ דאין חילוק לר"מ בין תוספת לעיקר כי היכי דאין חילוק בין בתולה לאלמנה וע"ז הקשה באמת אמאי לא יהיה חילוק בין מועט למרובה והיה באמת יכול להקשות מאלמנה לבתולה אלא שהגדיל הקושיא ממרתא ודו"ק]:

בתוס' בד"ה היכי דמי כו' תימה אמאי לא דייק כו'. לעיל בבע"ח בשטר לא קשה כלל די"ל ממתני' לא פריך דגביא בתנאי ב"ד דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום אבל למטה דפריך מכתובה ע"כ משום דס"ל לרב דיכול לטעון אחר מעשה ב"ד וכדלעיל [לזה תי' התוס' דיש חילוק בין גרושה לאלמנה דגביא בעדי מיתה] וק"ל: