מהר"ם שיף על גיטין פב.

גמ' דאי ס"ד בעי רצופין כו' וליכשר ביה טובא. אע"ג דלאיזה צורך נתקן מקום בשביל כן כדי להכשיר הרבה והוא היפך הכוונה במקושר שיהיה לו טורח בעשייתו ואף דלא רצו לפסול קרובין במקושר כיון דכשירין לעדות אחרת מ"מ לקבוע מקום בשביל כן למה לנו וק"ל:

בתוס' בד"ה צא והשלם כו' קרובים כשרים למלוי. והכא לא הכשירו אלא עד אחד קרוב כיון דמכל תלתא מקיימינן ולא קבעו לו דוכתא אבל למלוי לעולם תתומין בראשונה למלאות ב' שיטין וצריך לעיין שמה. כוונת רש"י לכאורה י"ל שלא תימא לאח"ז כשבאה אשה בגט כזה לפני רב אמי שקשריו מרובין מעדיו דזה פסול דלמא הבעל אמר באמת כולכם דמסתמא למנין קשרים הזמין עדים וכדבמתני' ואין מועיל השלמה אלא בתחלה כשידענו באמת שלא אמר הבעל כולכם ורק משום הרואים לאח"ז יפסלוהו לזה פירש דאיירי בשעת נתינה רק מ"מ אף לאחר נתינה והעדים בפנינו ואומרים שלא אמר כולכם נמי מועיל השלמה ואולי כיון שבא בפסול ליד האשה שחכמים פסלו לגט כזה משום הרואים תו אינו מועיל השלמה לזה הוצרך לפרש ועדיין לא נמסר לה והשתא נמי אין לחוש כ"כ מ"ש והסופר כו' ולולי דבריהם לא היה נראה כלל שנתכוין רש"י לזה וק"ל:

בתוס' בד"ה גזירה כו' מאותו טעם לפסול כו'. גט קרח פסול משום חששא הך גיטא גופא דפסול וכפרש"י במתני' ד"ה גט קרח דמסתמא למנין כו' ושמא אמר כולכם וקרוב דמכשירינן היינו כשנודע בבירור שלא אמר כולכם רק משום חשש הרואים וכפרש"י במתני' ד"ה הכל משלימין רק מאי מתקנו רבנן בזה שמחתימין עליו קרוב יותר מאילו מניחין אותו פנוי בקשריו מרובין הרי זה פסול כמו זה בכולכם אם יאמר הרואים סתמא הזמין עדיו כמנין קשריו ואמר להו כולכם הלא זה פסול כזה וק"ל:

שם מאותו טעם נפסול קרוב כו'. אין מזה לדחות פירוש ר"ת דלעיל [כמו שהקשה מהרש"א] דלמאי ניחוש לה אי בהך גיטא גופא במה שמחתימין לו עכשיו זה שלא בפני זה הלא איירי בדידעינן דלא אמר כולכם ומשום גזירת הרואים ליכא כיון דמשלימין עלה בהא דרב אמי ופשוט דמה ידעו הרואים אח"כ אם נחתמו בבת אחת או לא ואף אם יראו שחתמו זה שלא בפני זה ויסברו שמותר לחתום זה שלא בפני זה מה בכך הוי גזירה לגזירה ודו"ק ולא ידעתי כוונת אותו שנתקשה בזה:

בתוספות בד"ה אבל בעל מנת מודי לי' כו' מאי קאמר הרי הותרה אצלו בזנות כו'. וא"כ שפיר פריך ר"י אר"א היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה אפילו אי איירי ר"א בע"מ ולמה קאמר אלא בחוץ מוקי לה ר"י לפלוגתא דר"א ולכן השיב עליו היכן מצינו כו' אף אי מוקי לה בעל מנת שפיר השיב עליו אלא ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי הוי כמו חוץ ונכלל באלא בחוץ:

בא"ד הומ"ל שאפילו לא הותרה כו'. כגון ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי. ובהך גופיה בעל מנת שלא תנשאי גרידא נמי הומ"ל הרי הותרה אצלו בזנות ובנישואין מצד הגט רק בזה פשיטא דעדיפא פריך דבזנות הותרה אפילו מצד התנאי רק הו"ל למיפרך הותרה מצד הגט כדי למיפרך אפילו בעל מנת שלא תנשאי ולא תבעלי לזה כתבו דנקיט קושיא פשוטה כו':

בא"ד דאל"כ כו'. עד עתה הסיר מעליו הקושיות ועתה מתחיל להכריח פירושו זה:

בא"ד אדמפליג בסמוך כו'. אבל בהך איבעיא גופי' מספקא ליה לשון אלא מהו ואיך יבעי אם היא ע"מ שלא תנשאי גרידא או ע"מ שלא תנשאי ותבעלי ואינו יודע כלל אכתי אם היא מלשון ע"מ או לא כאשר הוא באמת לשון חוץ לפי האמת:

בא"ד אע"ג דבאלא סברא דאסור נשואין כו' כן מצאתי מוגה. ועיין באשר"י בשם ריצב"א דעת ממוצע בין הלכאורה ובין ר"י [דאי פליגי בחוץ הכל בכלל ע"מ דמודו בה רבנן אפילו שלא תבעלי ואי פליגי בע"מ לא פליגי כ"א בע"מ שלא תנשאי אבל שלא תבעלי הוי כמו חוץ] ומ"ש הרא"ש וניחא [נמי השתא דפריך הרי הותרה אצלו בזנות משום דכי פליגי בע"מ לא פליגי אלא בע"מ שלא תנשאי] אע"ג דבמ"ש אח"כ וניחא נמי הא דקאמר אלא בחוץ [דלא מצי לאקשויי לרבנן משום דכי פליגי בחוץ בע"מ שוין להיתירא והותרה לכל אלא שהטיל תנאי בגט] מיושב זה נמי (נ) דז"א דאכתי הו"ל למיפרך טפי הרי הותרה אצלו אף בנישואין מצד הגט כיון דע"כ צ"ל כן בתנאי דע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי [לפי' ר"י דאף אי פליגי בע"מ פליגי אף בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי] וצריכין לדחוק דקושיא פשוט נקיט כו' אבל לריצב"א א"ש. ויסוד פירושו בנוי בזיל בתר טעמא כי פליגי בעל מנת טעמא דר"א מידי דהוי אכל תנאי א"כ בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי לא דמי לשאר תנאי ושדינן לחוץ וכי פליגי בחוץ וטעמא דר"א מקרא קרינן לע"מ הותרה לכל איש ואיש מצד הגט:

בתוס' בד"ה אמר רבינא ת"ש כו' כל הזבחים כו'. והא דאין משלימין עליו אלא קרובים אין ענין לזה דבכל מקום כן בלשון שלילה כולן כן אין לו שמירה אלא סכין אין חנון בכל מקום אלא כו' אין מדברין בפני מת אלא דברים של מת ועצמו מספר רק בכל מקום שיש כלל על דבר שמחליט וקיים ליה שלילה נאמר בכל מקום חוץ הכל שוחטין חוץ מחש"ו בכל מערבין חוץ מן המים ומלח ולעיל הכל כשירין להביא את הגט חוץ מחש"ו כל השטרות העולין בערכאות של עובד כוכבים חוץ מגיטי נשים וכו' וכן כולן וכן הרי את מותרת לכל אדם וכו' הול"ל חוץ מפלוני לזה מספקא ליה מדלא קאמר חוץ כסדרו שמא הוא לשון ע"מ ומביא ראיה מכל הבתים מטמאין כו' והתוספות מכל הזבחים כו' משא"כ על שלילה נופל לשון אלא בכל מקום וזה פשוט:

בא"ד ואותו אלא לא הוי אלא לשון כו'. ואכלל דכל הזבחים קתני תו חוץ מן הפסח ומן החטאת וק"ל: