מהר"ם שיף על גיטין נו.

גמ' איכול קורצא. אנקום ברמיזות עיין ברמב"ן פ' לא תלך רכיל ותרגומו לא תיכול קורצין ע"ש באורך:

גמ' סבר למיקטליה דלא ליזול ולימא כו'. משום שמא יאמרו מטיל וכו' וכן להקרבה היה שרי מפני שלום מלכות רק משום שמא יאמרו כו':

גמ' ענותנותו של ר' זכריה כו'. טפי הול"ל ולמתלי על רבנן שלא מיחו בידו הן הן הגורמין וצ"ל דבאותו פעם עדיין לא היה ברי היזיקא עד עתה שנראה ההיזק בעין ובאיכה רבתי ז"ל והיה שם רבי זכריה בן אבקוליס והיה סיפק בידו למחות ולא מיחה וכו' וק"ל:

החריבה את בתינו כו'. אע"ג דודאי מקודם נגזר ליחרב מ"מ ע"י סיבתו חרב עתה:

לגירון קיסר. אין נראה שהיה קיסר אלא שר צבא קיסר ועיין בספר יוחסין בזה:

לד' רוחות. כו'. אין נראה לומר לאידך ד' רוחות דהיינו צפון ודרום למעלה ולמטה דא"כ הו"ל למימר לו' קצוות רק ר"ל לאידך מד' רוחות. ולכאורה לא היה עומד נגד העיר ממש דא"כ לא היה צריך לשדות גירא לאותו צד שודאי יפול בו:

הוי בה הני תלתא עתירי נקדימון בן גוריון ובן כלבא כו'. וברבה חשיב נקדימון ובן גוריון לתרי. בדחמרא מלחא ומשחא:

יתיב ארבעין שנין בתעניתא. דמ' שנים מקודם ראו סימנים שיחרב כדאיתא בכמה דוכתי:

מחייבת תרי קטלא וכו'. אע"ג דממנ"פ ליכא אלא חדא קטלא מ"מ למאי דקרי ליה מלכא חייב תרי קטלא כיון שאינו מלך וקראו כן ועוד לסברתו אמאי לא אתי: וברבה וקרית לי מלכא וכדו שמע מלכא וקטיל להאי גברא לא כפרש"י והתעללת בי:

בתוס' בד"ה עגלא תילתא ולא כמו שמפרש שגדל שליש כו'. דא"ש דהוה מברי עגל הגדל שליש וק"ל: