מהר"ם שיף על חולין סג.

בגמ' אטו במנהגא כו'. לפרש"י דמשום חששת מין פ"ו אין מיושב כ"כ הא דתלי במנהגא באותן מקומות איסורא נמי יש ואולי מדינא כיון שמכירין פ"ו עצמם דהא שכיחי שם אין לחוש למין פ"ו שהרי לא כתב למינו בפ"ו ודו"ק. ולא משני מקום שנהגו שיש בו מסורת דכל עוף נמי נאכל במסורת ועוד למה לי מסירת עוף הבא בסימן אחד היכא דלא שכיחא פ"ו שרי מדינא:

גמ' באות שבעופות קיפוף כו'. אף דב' קיפוף הן בעופות וכמ"ש התוס' מ"מ קמ"ל לאפוקי קורפדאי ואין קפידא איזהו קיפוף ודו"ק:

גמ' אטו קמן קאי. אף שי"ל זה עורב סתם דהא לתירוצו נמי מעמיד בעורב סתם עורב שחור וללבן צריך ריבוי וכן שחורות כעורב נקיט עורב סתם וק"ל:

גמ' למינה כו' למינהו כו'. משמעתין מיושב דבדיוק נקטו התוספות לעיל בכל מקום י"ט עופות דדל פ"ו ונשר ועורב ולמינו פש להו י"ט וק"ל:

ברש"י בד"ה למינה דהאנפה למינהו דאיה דויקרא למינו דעורב למינהו דנץ כצ"ל. נקיט דויקרא אף דכולם בויקרא משום דנקיט למינה דאיה ובמשנה תורה לא כתיב למינה אאיה רק אדיה ומ"מ אין חילוק בין דויקרא למשנה תורה וחדא וראשונה נקיט:

בתוס' בד"ה הא באתרא כו' וקשה דא"כ בכל דוכתא כו'. משום חששת מין פרס ועזניה: