מהר"ם שיף על חולין נה.

גמ' מתיב כו'. ולא משני דמתני' בין בקולשי' ובין בסומכי' איירי להכי נקיט מלתא פסיקתא דאותה החתיכה אסורה באכילה דרב עוירא נמי בכל גוונא איירי רק אנן לא קי"ל כוותיה רק בניקב בסומכי' כדבסמוך:

גמ' איידי כו'. ומ"מ [קשה קצת] כיון שיש לטעות למה לי למינקט מן הטחול כלל סגי מן הכליות לדינא:

גמ' ואיבעית אימא ניקב לחוד ונחתך לחוד כן הוא גירסת הפוסקים חוץ מהטור:

בתוס' בד"ה שיעורן כו' והא דתנן כו' חתכו חוליות כו'. בל"ז י"ל ע"י תיקון עדיף מקבל טומאה טפי [וחכמים דמטהרים לא פליגי אלא אהיכא דלא בעי תיקון ואינו מחוסר אלא יחוד] וק"ל. ואין לקושרו דבל"ז חכמים דפרק מחט וטבעת את"ק קאי שלא הזכירו רק שולי כו' וקרקרות והכא בתנור שלם שפרקו לחוליות איירי והא דהוכיחו דבעינן בשברים ייחוד מכלי שלם דהמצניע במכ"ש הוכיחו והא דהקשו וא"ת בתוספתא מחכמים אשברים דהכא הקשו אף שהזכירו [בקושיתם] ואי בעי ייחוד כו' כשניקב כמוצא זית כו' משום שסמכו אהוכחתם כבר דשוין [אבל השתא שכתבו דהיכא דמחוסר תיקון שוב אינו בא לידי טומאה אף שלם לא מהני ז"א] דא"כ אכתי י"ל בשלם מועיל אפילו ע"י תיקון ובשברים מועיל ייחוד ולא [היכא דצריך] תיקון ואולי לא ניחא להו לעשות חילוקים כ"כ ודו"ק:

בא"ד וא"ת לפי מה כו' הא בפרק כל הכלים כו'. צריך לראות שם היאך מוכח דבלא יחוד איירי דאי משום לשון דראוי למלאכה כו' גם במה שהביאו מסמוך מפרק במה אשה נקיט ראוי והוצרכו להוכחה [דאיירי בלא יחוד]:

בא"ד והא דתנן במס' כלים כו'. שניטל חורו כצ"ל:

בא"ד ואם התקינו למיתוח כו'. יש לראות ואלא מאי דמהני יחוד ודאמר רבא במחט מדלענין טומאה לאו מנא כו' ר"ל בלא יחוד כ"ש דקשה [אף בלא דבריהם הקודמין שפירשו דמיירי הכא ע"י יחוד] מהאי דכל הכלים אמאי הוי מנא לענין שבת כלי שנשבר מע"ש לכ"ע בלא יחוד הא לא הוי מנא לענין טומאה בלא יחוד ודוחק לחלק בין מחט לשאר כלים לענין יחוד דמ"ש גם א"ל דמחט שנשברה אינה ראויה למלאכה אחרת בלי תיקון ודאי אסקו אדעתייהו דאם התקינה קתני רק כיון דמיהת יש לו תורת מנא לטומאה כשמתקנו להוי מנא גבי שבת כי היכא [דשאר כלים] דהוי מנא לענין שבת בלא יחוד אע"ג דלא הוי מנא לענין טומאה [בלא יחוד] דא"כ לא הו"ל לסיים לאו יחוד בעלמא קאמר כו' [כיון דזה אסקו אדעתייהו] ודו"ק:

בא"ד ניטלו ענבליהן עדיין טומאתן עליהן כו'. משמע טומאה הראשונה ולפי"ז צ"ל יחוד שכתבו ר"ל יחוד בתחלה קודם שניטלו ענבליהן דאל"כ פרחה טומאה הראשונה כדלעיל ניקב בכמוציא זית וייחד לרמונים מקבל טומאה מכאן ולהבא או צ"ל טומאתן עליהן לענין קבלת טומאה להבא ולא עיינתי שם בגמרא:

בא"ד מה לי היה לו ענבל וניטל כו' :

בא"ד ועוד מדפריך עליה כו' והא תניא כו' ור"י אמר אף אמרינן כו'. הכל מהקושיא:

בא"ד ולמ"ד הואיל וראוי להקישו כו'. לכאורה דבל"ז י"ל דבהא פליגי לריב"ח צריך יחוד למלאכה אחרת ולהכי צריך שיהיה ראוי למלאכה הראשונה שיהיה טומאה עליה ולר"י א"צ יחוד והקשו מדר"י ותי' כו' לזה הקשו עתה מדריב"ח:

בתוס' בד"ה כל שיעורי כו' וא"ת כו'. לא הקשו בקצרה מתפלת מוספין משום וא"ת שני. ויש לראות שם בגמרא. וכאן לא הקשה רבא לר"נ משם [למאי דלא ידע סברת לחומרא] וע"ש: