מהר"ם שיף על ביצה כח:

גמ' מהו להראות סכין לחכם. לפירש"י דוקא [טבח העשוי] למכור באטליז עיין בהגהת אשר"י. ובב"י מביא טעמים אחרים י"א משום דהוי כדן דין דלא שרי די"ל ראיית חכם הוי כראיית מומין דבכור והרמב"ם מפרש שמא ימצא בה פגימה וילך וישחיזנה במשחזת שלה דאסור לכ"ע ע"ש:

בתוס' בד"ה גריפת תנור כו' ותיפוק לי' דאסור משום מוקצה. ושפוד שנרצם לא הוי מוקצה כיון דאיירי שנרצם ביו"ט דדוקא מכשירין שאי אפשר לעשותם מעיו"ט שרי' [וא"כ מסתמא משום דנרצם ביו"ט וכיון דבין השמשות לא היה מוקצה השתא נמי לא שוינן ליה מוקצה כיון דמותר לתקן משום אוכל נפש מה שאין כן גריפת תנור חדש דהיה מוקצה בהש"מ וצ"ל דלא היה אפשר לעשותו מעיו"ט כגון שהיה טרוד ועיין במהרש"א]:

בא"ד ומכאן יש להביא ראיה למאי דאמר בפ"ק. הוא בדף חי"ת אצל אפר כירה מוכן הוא:

בתוס' בד"ה רבינא וכו' וי"ל דשאני שפוד כו'. והשתא אין צריך לתירוצם קמא [וכ"ה במהרש"א ז"ל בשם ת"י] ועיין בב"י שהביא ב' דעות י"א דאיירי דוקא כשנטל עץ בעלמא לצלות בו דלאחר צליה הוי מעשה קוץ בעלמא ואין עליו תורת כלי רק קוץ בעלמא ואפי' ר"ש מודה דאל"כ מ"ש משאר מוקצה דשרי ר"ש חוץ מגרוגרות וצמוקים ורבינו ירוחם ז"ל כתב אף בשפוד המיוחד לכך לאחר צליה לא הוי תורת כלי כיון דאין שמושה רק תחיבה ע"ש:

בתוס' בד"ה איכא בינייהו כו' ולכך אינו נותן סימן וכו'. כצ"ל: